הממשלה אישרה את התוכנית הלאומית להאצת הבינה המלאכותית בישראל, במהלך שמנסה להציב את המדינה במקום שבו היא רגילה לראות את עצמה, בחזית הטכנולוגיה העולמית. ההודעה הרשמית מציגה את הבינה המלאכותית לא רק כתחום טכנולוגי, אלא כתשתית כוח לאומית, כזו שאמורה להשפיע על הביטחון, הכלכלה, השירות הציבורי, המחקר והתעשייה. זו הצהרה שאפתנית. עכשיו צריך לראות אם היא תהפוך לתוכנית עבודה.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
מה הממשלה באמת אישרה
מאחורי הכותרת הגדולה מסתתרת תוכנית רחבה למדי. היא כוללת הרחבה של תשתיות המחשוב הלאומיות ויעד של 100,000 יחידות עיבוד, הקמה של מחשב קוונטי לאומי המבוסס ככל האפשר על ידע ויכולות ישראליות, וחיזוק שיתופי פעולה בינלאומיים בתחומי הבינה המלאכותית והטכנולוגיות המתקדמות.
לצד התשתיות, ההחלטה מנסה לטפל גם בשכבת האנשים והמוסדות. היא כוללת הכשרות AI ממערכת החינוך ועד שוק העבודה, הקמת מנגנון לאומי להתמודדות עם השינויים הצפויים בתעסוקה, והקמת מכון לאומי לבינה מלאכותית שיחבר בין הממשלה, האקדמיה, התעשייה והמשקיעים. לצדו אמורים לפעול “כורי האצה”, כלומר מסגרות שיזהו אתגרים לאומיים ועולמיים וינסו להפוך אותם לפתרונות AI יישומיים.
התוכנית גם מסמנת תחומי מיקוד שבהם ישראל מבקשת לבדל את עצמה, בעיקר Cyber AI, Physical AI והתמודדות עם Deep Fake. בנוסף, הממשלה רוצה להטמיע כלי AI בשירות הציבורי כדי לקצר זמני טיפול, להנגיש מידע ולייעל את עבודת משרדי הממשלה.
תוכנית לאומית שאפתנית לביסוס ישראל כמובילת AI. מקור: gov.il
הדרך לבניית יכולת לאומית
הסעיף הבולט ביותר בתוכנית הוא יעד של 100,000 יחידות עיבוד לשימושי מדינת ישראל. זה מספר שאמור לסמן מעבר ממדיניות של “נשתמש במה שיש” למדיניות של “נבנה יכולת לאומית”. אבל המספר לבדו עדיין לא מספר את הסיפור.
יחידות עיבוד יכולות להיות מאיצים מסוגים שונים, שבבי GPU, מאיצי AI ייעודיים או שילוב של רכיבים. בלי לדעת אילו שבבים יירכשו, באיזו ארכיטקטורת רשת, באיזה קצב פריסה, מי יקבל גישה ובאיזה מחיר, קשה להעריך את כוח המחשוב האמיתי של התוכנית.
לשם השוואה, xAI מציגה את Colossus כמערכת אימון AI עם 200,000 שבבי H100 באשכול אחד, אחרי שהמערכת הוכפלה מהיקף קודם של 100,000 שבבים. ההשוואה הזו אינה אומרת שישראל צריכה או יכולה לבנות מתקן דומה. היא כן מזכירה שמספרי מחשוב ב-AI הם רק נקודת פתיחה. ההבדל נמצא באיכות השבבים, בחיבור ביניהם, בזמינות החשמל, בקירור, בתוכנה, וביכולת להעמיד את כל זה לשימוש רציף של חוקרים, חברות ומערכות ציבוריות.
ריבונות טכנולוגית בתוך שרשרת אספקה עולמית
הממשלה מדברת על עצמאות טכנולוגית וחוסן לאומי. זו מטרה מובנת. מדינה שאין לה גישה יציבה לכוח מחשוב, נתונים, מומחים ותשתיות ענן תלויה בשוק העולמי בדיוק ברגע שבו AI הופך לתשתית בסיסית לביטחון, בריאות, חינוך, תעשייה ושירותים ציבוריים.
אבל “ריבונות” ב-AI היא מושג מסובך. גם אם השרתים יהיו בישראל, השבבים עצמם, מערכות הקירור, תוכנות התשתית, הרשתות והמודלים הבסיסיים עדיין נשענים במידה רבה על חברות זרות. לכן המבחן אינו רק הקמה של חוות מחשוב. המבחן הוא האם ישראל תדע לבנות שכבת יכולת מקומית סביב התשתית הזאת, כולל חוקרים, סטארטאפים, מודלים לשפה עברית וערבית, אבטחת מידע, מדיניות גישה ומנגנוני בקרה.
זו גם הסיבה שהמחשב הקוונטי הלאומי שמופיע בהחלטה חשוב כסמל, אבל עדיין דורש זהירות. מחשוב קוונטי הוא תחום מבטיח, אך ברוב השימושים הוא עדיין אינו תחליף ישיר לתשתיות AI קלאסיות. אם ישראל תצליח לבנות סביבו ידע, מומחיות ותעשייה, הוא יכול להפוך לנכס אסטרטגי. אם הוא יישאר פרויקט ראווה, תרומתו המעשית תהיה מוגבלת.
הממשלה מנסה לסגור פער שזוהה כבר מזמן
החלטת הממשלה מגיעה אחרי שנים שבהן הפער בין הפוטנציאל הישראלי לבין הביצוע הממשלתי בתחום ה-AI הלך ובלט. דוח מבקר המדינה שפורסם ב-2024 קבע כי אף שכבר ב-2020 זוהה הצורך בתוכנית לאומית בתחום הבינה המלאכותית ומדע הנתונים, נכון ל-2024 לא הייתה בישראל תוכנית לאומית כוללת, מאושרת ומתוקצבת. הדוח גם הצביע על כך שתוכניות קודמות נזנחו או קודמו באופן חלקי בלבד.
במובן הזה, ההחלטה החדשה חשובה פחות כהכרזה ויותר כתיקון מסלול. היא מנסה להפוך שורה של רעיונות, דוחות והמלצות למדיניות ביצוע. אבל זה גם המקום שבו הסיפור מסתבך. ממשלות יודעות להכריז על תוכניות. קשה הרבה יותר לרכוש תשתיות בזמן, לחבר בין משרדים, לפתוח גישה לחוקרים ולחברות, להכשיר עובדים, להגן על פרטיות ולהטמיע AI בשירות הציבורי בלי ליצור עוד שכבת בירוקרטיה.
היתרון הישראלי הוא לא בגודל, אלא במהירות ובמומחיות
ישראל לא יכולה להתחרות בארצות הברית או בסין בסדרי גודל של השקעות, דאטה סנטרים וחברות טריליון דולר. היתרון שלה נמצא במקומות אחרים: הון אנושי, ניסיון ביטחוני וטכנולוגי, סייבר, יזמות, אקדמיה חזקה ויכולת לחבר מהר יחסית בין בעיה לפתרון.
זה מסביר את הבחירה בתחומי Cyber AI ו-Physical AI. שימוש ב-Cyber AI להגנה, גילוי, ניתוח ותגובה לאיומי סייבר, ושימוש ב- Physical AI במערכות שפועלות בעולם הפיזי, למשל רובוטיקה, תעשייה, ביטחון, תחבורה ותשתיות. אלה תחומים שבהם לישראל יש יתרון יחסי טבעי יותר מאשר במרוץ לבניית מודל השפה הגדול בעולם.
גם ה-OECD מצביע על כך ש-AI כבר הפך לחלק מרכזי מפעילות ההייטק החדשה בישראל, עם כמעט מחצית מהסטארטאפים החדשים ומהסבבי גיוס החדשים בתחום ההייטק. במקביל, הדוח מדגיש שחסמים בהשכלה מתקדמת, במחקר אקדמי ובכישורים מקצועיים עלולים להגביל את היכולת של ישראל ליהנות מהגל הזה לאורך זמן.
השירות הציבורי יהיה שדה הניסוי הרגיש ביותר
אחד הסעיפים החשובים בתוכנית הוא הטמעת AI בשירות הציבורי. אם זה יעבוד, אזרח יוכל לקבל תשובות מהירות יותר, טפסים יטופלו מהר יותר, משרדים ינתחו מידע טוב יותר ומערכות ממשלתיות יוכלו לצמצם עומסים. זה שימוש מתבקש, במיוחד במדינה שבה אזרחים רבים עדיין פוגשים שירות ציבורי איטי, מפוצל ולא מספיק דיגיטלי.
אבל AI בממשלה זה לא צ’אטבוט באתר מסחרי. הוא נוגע במידע אישי, בזכויות, בהחלטות מנהליות ולעיתים גם בגישה לשירותים חיוניים. לכן כל הטמעה צריכה לכלול שקיפות, אבטחת מידע, תיעוד החלטות, מנגנוני ערעור ובקרה אנושית. המטרה כאן היא לא להחליף את שיקול הדעת הציבורי, אלא לשפר את העבודה סביבו.
כאן נכנסת גם ההתמודדות עם Deep Fake, אחד התחומים שההחלטה מזכירה במפורש. זיוף קול, תמונה או וידאו אינו רק בעיה טכנולוגית - מדובר בבעיה דמוקרטית, ביטחונית וחברתית. מדינה שרוצה להטמיע AI בשירות הציבורי חייבת במקביל לבנות יכולת לזהות מניפולציות, לאמת מידע ולהגן על אמון הציבור.
ההבטחה גדולה. עכשיו צריך תוכנית עבודה
התוכנית שאושרה מציבה את רוב הכותרות הנכונות: תשתיות, מחשוב, הון אנושי, שוק עבודה, שיתופי פעולה, שירות ציבורי, מכון לאומי ותחומי מיקוד שבהם לישראל יש יתרון יחסי. היא גם מגיעה בזמן שבו ברור יותר מתמיד ש-AI אינו עוד תחום בהייטק, אלא שכבת תשתית שמשפיעה על כל המשק.
אבל השאלה האמיתית היא לא האם ישראל רוצה להיות מעצמת AI. על זה יש הסכמה רחבה. השאלה היא האם הממשלה תדע להפוך את ההכרזה למנגנון ביצוע ברור, עם תקציב, לוחות זמנים, אחריות, מדדי הצלחה וגישה אמיתית לתעשייה, לאקדמיה ולמגזר הציבורי.
בינה מלאכותית לא מחכה למדינות שמתלבטות. היא מתקדמת בקצב של שבבים, מודלים, השקעות ומוצרים. ההחלטה שאושרה יכולה להיות נקודת מפנה. היא יכולה גם להפוך לעוד מסמך מדיניות מרשים שנשאר מאחור. ההבדל בין שתי האפשרויות ייקבע לא בכותרת, אלא בביצוע.
