בעוד ענקיות הטכנולוגיה מחפשות דרכים לייצר רווחים מצ’אטבוטים, עולה שאלת האמון: האם העוזר האישי שלנו עובד עבורנו או עבור המפרסם? הכתבה סוקרת קמפיין סאטירי נוקב (סריה של ארבעה סרטונים) החושף את הסכנות שבשילוב פרסומות בשיחות AI, ומציגה את הגישה הנגדית של חברת Anthropic, המבקשת לשמר את Claude ככלי עבודה נקי מהטיות מסחריות, תוך הגדרת מודל כלכלי חדש המבוסס על “מסחר אייג׳נטלי” ביוזמת המשתמש.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים שיחה עמוקה עם העוזר האישי שלכם על קשיים בתקשורת עם ההורים. ה-AI מקשיב, מגלה אמפתיה, מציע טכניקות להקשבה פעילה, ופתאום, ללא התראה, עובר לטון שיווקי אגרסיבי: “ואם הקשר לא ניתן לתיקון, למה שלא תמצא קשר רגשי באתר ‘Golden Encounters’ – אתר ההיכרויות שמחבר בין ‘גורים רגישים’ ל’לביאות שואגות’? רוצה שאבנה לך פרופיל?”
זה אולי משעשע, אבל זה לא תסריט דמיוני לחלוטין, אלא חלק מסדרת סרטונים סאטיריים המציגים את מה שמכונה “שחיתות מסחרית” (Commercial Corruption) של מרחב הטיפול הדיגיטלי. הסרטונים הללו, המתעדים אינטראקציות שמתחילות כעזרה כנה ומסתיימות בקידום מוצרים הזויים כמו מדרסים להגבהה ל”מלכים נמוכים” או הלוואות “מהירות” בריבית של 400%, מציבים מראה מטרידה מול תעשיית הבינה המלאכותית.
ואת כל זה מסכמת שורת מחץ אחת, שמופיעה בסיום הקמפיין: “Ads are coming to AI. But not to Claude.” זו לא רק סיסמה פרסומית, אלא הצהרת עמדה ברורה על המקום שבו Anthropic מסמנת קו אדום.
הקמפיין הסאטירי הזה אינו מיועד רק להצחיק – הוא תוקף את הלב הפועם של הדילמה הטכנולוגית המודרנית דרך השאלה המהדהדת בשיר של הראפר Dr. Dre (ד”ר דרה) בסוף כל סרטון: “?What’s the difference between me and you”.
זו לא רק שורת מחץ, אלא מכה ישירה ומכוונת היטב מתחת לחגורה של המתחרה הגדולה, OpenAI. בזמן שסם אלטמן והצוות שלו שומרים על עמימות בנוגע למודלים עתידיים של פרסום, Anthropic מנצלת את הבמה כדי להציב קו אדום ברור ועל הדרך לייצר מניפולציה מתובלת בפרובוקציה.
בניגוד לחיפוש רגיל שבו התרגלנו לסנן “תוצאות ממומנות”, שיחה עם AI היא מרחב אינטימי וחשוף. אם הבינה המלאכותית תתומרץ להטות את תשובותיה כדי למכור לנו מוצר, היא תפסיק להיות “עוזרת” ותהפוך לסוכנת מכירות חלקלקה במסווה של יועצת אובייקטיבית.
בתוך הכאוס הזה, חברת Anthropic, המפתחת של Claude, נוקטת עמדה חד משמעית. בהכרזה רשמית תחת הכותרת “קלוד הוא מרחב למחשבה”, מבהירה החברה כי שיחות עם בינה מלאכותית אינן מקום לפרסום.
החזון של החברה הוא להשאיר את קלוד כמרחב נקי, בדומה ללוח או מחברת ריקה – מקומות שבהם אין פרסומות שמסיחות את הדעת. המטרה היא שקלוד יפעל באופן בלתי משתמע לשני פנים לטובת המשתמש.
איך זה עובד בפועל? במקום להסתמך על כספי מפרסמים שיכתיבו את התוכן, המודל העסקי נשען על מנויים בתשלום וחוזים ארגוניים. כך, התמריץ היחיד של המודל הוא לספק את התשובה המועילה והמדויקת ביותר, ולא להוביל את המשתמש לרכישה מסוימת.
ב-OpenAI דוחים את האופן שבו הקמפיין של Anthropic ממסגר את הדיון ויצאו למתקפת נגד משולבת. זה התחיל בקייט ראוץ’, מנהלת השיווק של החברה, שהדגישה את הפן הדמוקרטי – לטענתה, מודל חינמי המבוסס על מקורות הכנסה חיצוניים הוא הדרך היחידה להבטיח נגישות רחבה לבינה מלאכותית, במיוחד עבור אלו שידם אינה משגת לשלם עבור מנויי פרימיום.
אלא שהטון הפך מהר מאוד למתקפה חזיתית מצד ההנהלה הבכירה. סם אלטמן, מנכ”ל OpenAI, כינה את הקמפיין של Anthropic “לא ישר באופן מובהק” (clearly dishonest) והאשים את החברה ב”דיבור כפול” (doublespeak). אלטמן טען כי Anthropic תוקפת “מודלים תיאורטיים” של פרסום ש-OpenAI עצמה לעולם לא תטמיע, וסימן את Claude כ”מוצר יקר לאנשים עשירים”. כדי להמחיש את הפער, הוא עקץ וציין כי “יותר טקסנים משתמשים ב-ChatGPT בחינם מאשר סך כל המשתמשים בקלוד בארה”ב”.
אלטמן מאשים את Anthropic בפרובוקציה ומניפולציה
במקביל, גרג ברוקמן, ממייסדי OpenAI, ניסה לסדוק את תדמית ה”טהרנות” של Anthropic. הוא הצביע על סעיף במניפסט שלהם שבו הם מציינים כי אם יצטרכו “לבחון מחדש את הגישה” הם יהיו שקופים לגבי זה. ברוקמן הציב אתגר ישיר למנכ”ל Anthropic, דאריו אמודיי, ותהה ב-X האם הוא מוכן להתחייב באופן מוחלט לעולם לא למכור את תשומת הלב של המשתמשים למפרסמים, או שמא החברה השאירה לעצמה “דלת אחורית” פתוחה לשינוי המודל בעתיד.
ברוקמן מצביע על הפרצה במניפסט של Anthropic
אבל מעבר לוויכוח האידיאולוגי, עולה שאלת המציאות. העלויות של הרצת מודלי שפה הן אסטרונומיות, ויש מי שטוען שהמודל החינמי של היום הוא סוג של אחיזת עיניים, בדומה לימיה הראשונים של Uber, שסבסדה נסיעות בהפסד כדי לצמוח. אם המשתמש לא ישלם דרך פרסומות, הוא ייאלץ לשלם את המחיר האמיתי של השירות, שעלול להגיע למאות דולרים בחודש. במצב כזה, ה-AI יהפוך מ”מהפכה דמוקרטית” למוצר פרימיום לעשירים בלבד.
נקודה חשובה נוספת לתת לה דגש היא שבעולם ה-Performance Marketing יש מי שרואה בשילוב הזה הזדמנות. בניגוד לחיפוש בגוגל או לפיד בפייסבוק, ה-AI מבין את הקונטקסט שלנו לעומק. פרסומת בצ’אט לא חייבת להיות “מפגע ויזואלי”, היא יכולה להיות הצעה רלוונטית ומדויקת להפליא שמופיעה בדיוק כשאנחנו צריכים אותה. עבור יזמים ואנשי Growth, מדובר ב”ג’ונגל” חדש של הזדמנויות, שבו היכולת לחבר בין שיחה למסחר היא המפתח לכלכלה החדשה.
בסוף, השאלה היא פשוטה: האם אנחנו מעדיפים לשלם 200 דולר בחודש על “מרחב סטרילי”, או לקבל את הטכנולוגיה החזקה בעולם בחינם, תמורת תוכן שיווקי שבאמת רלוונטי לנו?
האם זה אומר שקלוד לעולם לא יעזור לנו לקנות דברים? לא בדיוק. כאן טמונה החדשנות המושגית. החברה מפרידה בין “פרסום” לבין “מסחר אייג׳נטלי” (Agentic Commerce).
במודל הפרסומי המסורתי, המפרסם הוא זה שיוזם את הקשר (Push). ב”מסחר אייג׳נטלי”, המשתמש הוא זה שיוזם את הפעולה (Pull). לדוגמה, אם תבקשו מקלוד לחקור עבורכם נעלי ריצה או להשוות שיעורי משכנתא, הוא יעשה את זה. בתור הסוכן שלכם, הוא יסרוק את המידע ויציג לכם השוואה אובייקטיבית המבוססת על הצרכים שתיארתם, ללא עמלות מצד היצרנים שיגרמו לו להעדיף נעל אחת על פני אחרת.
הבחירה של Anthropic היא לא רק מוסרית, היא אסטרטגית. בעידן שבו הבינה המלאכותית הופכת לשכבת התשתית של העבודה והיצירה שלנו, “אמון” הופך למטבע היקר ביותר. חברה שתוכל להבטיח למשתמשיה שהיא לא מוכרת את תשומת הלב שלהם או את הנתונים שלהם למרבה במחיר, כנראה תזכה בנאמנות לטווח ארוך.
המשמעות רחבה יותר. מדובר בניסיון להגדיר מחדש את האינטרנט. אם העשור האחרון היה שייך לכלכלת תשומת הלב (Attention Economy), שבה המשתמש היה המוצר, העידן החדש של ה-AI מנסה להחזיר את המשתמש למרכז כבעל הבית.
הסרטונים הסאטיריים על “השחיתות המסחרית” מזכירים לנו שקל מאוד לקלקל את הפוטנציאל האדיר של הבינה המלאכותית. ללא “חוקה” ברורה (כמו ה-Constitution שמנחה את קלוד), המודלים הללו עלולים להפוך למניפולטורים הגדולים ביותר בהיסטוריה.
הבחירה להשאיר את ה-AI נקי מפרסומות היא הכרחית כדי לשמר אותו ככלי למחשבה עמוקה, פתרון בעיות ויצירתיות. בסופו של יום, אנחנו רוצים שהעוזר האישי שלנו יעזור לנו לחשוב טוב יותר, לא רק לקנות יותר. משתמשים לא אמורים לתהות אם ה-AI שלהם עוזר להם או רק מנסה למכור להם תכשיטי “Lunar Memento”.
הצפייה בסרטונים האלו, שמציגים לטעמי סיטואציות אבסורדיות נוקבות ומצחיקות, נותנת תחושה של מעין דקירה של הבנה לגבי המרחב הדיגיטלי החדש שאנחנו בונים. זה גרם לי להבין שהאינטימיות הזו שאנחנו מייצרים עם הבינה המלאכותית היא חרב פיפיות. כשאנחנו פותחים את הלב או את התוכניות העסקיות שלנו מול מסך, אנחנו פגיעים הרבה יותר מאשר בשאילתת חיפוש יבשה בגוגל. שם אנחנו מצפים למודעות, כאן אנחנו מצפים להקשבה.
אבל כאן נכנסת המציאות הכלכלית המורכבת. אנחנו חייבים להבין שבעולם הטכנולוגי של היום, ייתכן שפשוט אין ברירה אחרת. העלויות העצומות של תחזוקת המודלים הללו מחייבות מודל כלכלי בר-קיימא. אם לא נהיה מוכנים לשלם את המחיר האמיתי של השירות, מחיר שעלול להיות גבוה משמעותית ממה שהתרגלנו, הפרסומות יהיו הדרך היחידה להשאיר את המהפכה הזו נגישה לכולם.
בסופו של יום, אין “ארוחות חינם” בטכנולוגיה. כדי לזכות באובייקטיביות מוחלטת ובמרחב נקי באמת למחשבה, אנחנו צריכים לקבל החלטה כואבת: האם אנחנו מוכנים להיות הלקוחות שמשלמים על השירות, או שנשלים עם היותנו המוצר שנמכר למפרסמים? המפתח הוא ביוזמה ובשקיפות. אני רוצה לדעת שהעוזר הדיגיטלי שלי עובד בשבילי. השאלה היא כמה אהיה מוכן לשלם, ומה הוא באמת המחיר של שמירה על התשובה כאמת מקצועית, ולא כמניפולציה שמתחפשת לעצה כנה.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
רוצים לקבל עדכונים על כל מה שחדש ומעניין בעולם ה-AI? הרשמו לניוזלטר שלנו!
תוצאות נוספות...
תוצאות נוספות...
