האם האמירויות הופכות לגן עדן של בינה מלאכותית או מודל חדש של שליטה?

לראשונה אי פעם, מדינה שלמה מעניקה לכל תושביה גישה חופשית לטכנולוגיית בינה מלאכותית מתקדמת – אבל מה המחיר האמיתי של המהלך הזה? באיחוד האמירויות (UAE), בינה מלאכותית כבר איננה פריבילגיה של סטארטאפים או מותרות. בשבוע האחרון הכריזו הרשויות שם על מהלך דרמטי: כל אחד מ־11 מיליון האזרחים והתושבים יקבל גישה חינמית ל־ChatGPT Plus – שירות שמחוץ לגבולות המדינה עולה 20 דולר בחודש. בעולם שבו משתמשים נדרשים לשלם על גישה למודלים מתקדמים, ולעיתים נתקלים אפילו במחסומים לשימוש בסיסי – מדובר בצעד יוצא דופן. אבל דווקא בגלל שהוא יוצא דופן, חשוב לשאול: מה באמת עומד מאחוריו?

מתנה דיגיטלית או מעקב בתחפושת?

דמיינו לעצמכם – סטודנט באבו דאבי שצריך עזרה בכתיבת מאמר, או יזם בדובאי שמחפש רעיונות לעסק חדש יקבלו החל מהשבועות הקרובים גישה לכלים המתקדמים ביותר של בינה מלאכותית שתהיה זמינה להם בלחיצת כפתור. אבל יש עניין אחד קטן – כל מילה שהם יכתבו, כל שאלה שישאלו, כל רעיון שיחקרו – עשויים להיות חשופים למעקב ממשלתי, לפחות לפי האופן שבו המדינה ניהלה בעבר שירותים דיגיטליים.

איך זה יעבוד?

ChatGPT Plus הוא הגרסה המתקדמת של הבוט החכם והפופולרי. הוא מבין שאלות מורכבות, כותב טקסטים, עוזר בתכנות, מתרגם שפות ואפילו יכול לייצר ולנתח תמונות. הגרסה החינמית הרגילה מוגבלת ולעיתים עמוסה, אבל ChatGPT Plus מציע תגובות מהירות יותר, גישה לדגמים מתקדמים יותר ויכולות חדשות. איך זה יעבוד? תיכנסו לאתר או תורידו את האפליקציה, והמערכת תזהה אוטומטית שאתם באמירויות. אבל בשונה ממדינות אחרות, באמירויות הגישה צפויה לעבור דרך תשתיות שקשורות לגורמים ממשלתיים – כפי שכבר ראינו בעבר עם אפליקציות כמו ToTok, עליה נספר מיד.

הפרויקט מאחורי הקלעים

המהלך הוא חלק מפרויקט ענק בשם Stargate UAE – בניית מרכז מחשוב־על מהגדולים בעולם באבו דאבי. הפרויקט כולל השקעה של מיליארדי דולרים משותפים בין האמירויות לחברות טכנולוגיה אמריקאיות כמו OpenAI, Nvidia, Oracle ו־Cisco. לפי סם אלטמן, המנכ״ל של OpenAI, האמא והאבא של ChatGPT, מדובר ב״חזון נועז״ שמטרתו להביא את מכלול היתרונות של הבינה המלאכותית לכל העולם במסגרת יוזמה חדשה שנקראת “OpenAI for Contries”.

השותפה המקומית המרכזית היא G42, חברת AI אמירתית שהתפרסמה בעבר בשל קשרים לחברות טכנולוגיה סיניות ופיתוח אפליקציית ToTok – שירות הודעות שהתגלה ככלי ריגול במסווה של אפליקציית מסרים, והוסר מהחנויות של אפל וגוגל. השאלה המתבקשת: מה ניתן ללמוד מההיסטוריה הזו על הכוונות האמיתיות מאחורי הפרויקט הנוכחי?

האמירויות מבינות שהעתיד שייך למי שמבין ומכיר בינה מלאכותית, ולכן הן רוצות שכל תושביהן יהיו מוכנים לעתיד הזה. אבל כאשר בוחנים את ההקשר הרחב יותר של מערכות המעקב הקיימות במדינה, מתעוררת השאלה: האם זו באמת הנגשת טכנולוגיה, או איסוף מידע מתוחכם יותר?

המחיר האמיתי של “חינם”

כשהממשלה נותנת כלים “בחינם”, היא גם שולטת איך נשתמש בהם. והשלטון באמירויות יודע בדיוק איך לעשות זאת. דובאי מפעילה יותר מ־300,000 מצלמות עם זיהוי פנים הפרושות ברחבי העיר. מערכת בשם Oyoon (“עיניים” בערבית) מחברת בין כל המצלמות האלה למאגרי נתונים ויכולה לעקוב אחרי כל אדם בזמן אמת ברחבי העיר. באבו דאבי פועלת מערכת דומה בשם Falcon Eye.

חוקי הסייבר באמירויות מאפשרים מאסר עולם על מה שהם מכנים “פגיעה בעקרונות השלטון” – במילים אחרות, כל ביקורת על המשטר. שירותי VPN חסומים, אפליקציות מוצפנות מוגבלות, ושיחות WhatsApp לא עובדות במלואן.

עכשיו תדמיינו את כל המידע הזה מחובר למה שאתם עושים עם ChatGPT. איזה שאלות אתם שואלים? על מה אתם חושבים? מה מעניין אתכם? איזה רעיונות יש לכם? הכול יהיה חשוף, או לפחות מתועד איפשהו.

האם זה שוויון דיגיטלי?

האמירויות מציגות את המהלך כ”דמוקרטיזציה של AI” – הפיכת הטכנולוגיה לזמינה לכולם. אבל כדאי לשאול: מה קורה כשהגישה לכלים המתקדמים ביותר עוברת דרך מערכות ממשלתיות? האם ילד באמירויות שישאל את ChatGPT על זכויות אדם יקבל תשובה מלאה ובלתי מוטה? האם סטודנט שיחקור נושאים היסטוריים רגישים יראה את כל התמונה? האם יזם שיפתח רעיון שעלול להציב שאלות על מדיניות הממשלה יוכל להמשיך לעבוד בחופשיות?

אלה לא שאלות תיאורטיות. כאשר הגישה לכלים דיגיטליים מתווכת דרך הממשלה, היכולת לצנזר, לסנן ולהשפיע על מה שהתושבים רואים ומבינים – הופכת למשמעותית מאוד.

האם יש השפעה על שאר העולם?

המהלך של האמירויות מעלה שאלות חשובות על העתיד של AI גלובלי. כשמדינות אחרות רואות שאפשר “להנגיש AI בחינם” במחיר של שקיפות מוחלטת כלפי הרשויות, מה המשמעות של זה? OpenAI כבר מתכננת פרויקטים דומים במדינות אחרות, במיוחד באסיה. השאלה היא: איזה מדינות ילכו בדרך הזו? ומה יקרה כשמשטרים ברחבי העולם יבינו שהם יכולים לתת לתושבים “הטבות טכנולוגיות” תמורת גישה חסרת תקדים לחיים הפרטיים שלהם?

בוושינגטון, חלק מהפוליטיקאים מתלוננים שחברות אמריקאיות בונות מרכזי טכנולוגיה בחו”ל. אבל אולי השאלה העמוקה יותר היא: האם חברות טכנולוגיה אמריקאיות צריכות לשתף פעולה בפיתוח מודלים של שלטון דיגיטלי שעלולים להתפשט למקומות אחרים? גם הקהילה הטכנולוגית הגלובלית נראית שקטה יחסית. רובם מתלהבים מה”חדשנות” ומה”פריצת דרך”, אבל מעטים שואלים שאלות קשות על ההשלכות. 

אסטרטגיה גיאופוליטית

הסיפור של ChatGPT באמירויות הוא רק חלק מתמונה עולמית רחבה הרבה יותר. עוד בינואר 2025, הנשיא דונלד טראמפ הכריז בבית הלבן על פרויקט Stargate האמריקאי – מיזם שאפתני בהיקף של 500 מיליארד דולר, שנועד להקים רשת מרכזי נתונים מתקדמים ברחבי ארצות הברית ולבסס את מעמדה כמובילה עולמית בתחום הבינה המלאכותית.

לפני שבועיים, החזון הזה מקבל ממד בינלאומי נוסף כשטראמפ נחת בארמון המלכותי בריאד, כשהוא מלווה בצמרת עמק הסיליקון – סם אלטמן, אילון מאסק, ג’נסן הואנג ועוד. ההכרזה – עסקת ענק בשווי 600 מיליארד דולר בין ארצות הברית לסעודיה.

מאחורי המספרים וההבטחות, עולות שאלות לא פשוטות: על עוצמה גיאופוליטית, על שקיפות – ואולי גם על השימוש בבינה מלאכותית כתירוץ נוצץ שמסתיר מאחוריו אינטרסים עמוקים בהרבה.

אפשר גם אחרת?

השאלה המעשית היא: איך אפשר להנגיש טכנולוגיות מתקדמות לכל האוכלוסייה מבלי לשלם במטבע של פרטיות וחופש? זה לא רק רעיון תיאורטי – מדינות כמו פינלנד וקנדה כבר פועלות בכיוון הזה. בפינלנד, קורס חינמי בשם Elements of AI מוצע לציבור הרחב, כחלק ממהלך לאומי שמטרתו ללמד כל אזרח את יסודות הבינה המלאכותית – בלי עלות, ובלי תנאים מוקדמים.

בקנדה, הממשלה משקיעה מיליארדים בתשתיות מחשוב ציבוריות במסגרת Sovereign AI Compute Strategy, ומפעילה מרכזי מחקר כמו Mila, Vector ו-Amii, שפועלים בשיתוף מוסדות חינוך, רגולטורים וקהילות – לא גורמים בטחוניים. המודלים האלו מראים שאפשר לחשוב אחרת: לשלב נגישות עם שקיפות, קידמה עם הגנה על פרטיות, ודאטה עם אחריות אזרחית.

המדריכים תמיד חינמיים, אבל אם בא לכם להתמקצע - יש גם קורס מקיף לבינה מלאכותית - GenAI Master

לפרטים נוספים לחצו כאן >>

לסיכום, בעוד שאר העולם עדיין מתלבט כיצד להתמודד עם הבינה המלאכותית, האמירויות מבצעות ניסוי חברתי בקנה מידה לאומי. השאלה היא – מה בדיוק נבדק כאן? האם מדובר בניסיון אמיץ להנגיש טכנולוגיה מתקדמת לכולם? או שמא זהו ניסוי בבניית מודל חדש של שליטה דיגיטלית, שמחבר בין כלים חכמים למערכות פיקוח קיימות? תושבי האמירויות עומדים להפוך לחלק מהניסוי הזה. הם יקבלו גישה לכלים מהמתקדמים בעולם, ובאותו זמן ייחשפו לרמת מעקב שלא הייתה קיימת קודם. הנתונים יזרמו, השימושים יתועדו – והשאלה האמיתית היא מה ייעשה עם כל זה, ומה יהיו ההשלכות בטווח הארוך.

העתיד יגיד האם הניסוי הזה יהפוך למודל של נגישות חכמה, או למדריך הפעלה חדש לשלטון מבוסס דאטה. ובינתיים, כשאתם שומעים על המהלך “החדשני” של האמירויות – שווה לשאול מי באמת כותב את התסריט, ולא רק מי קיבל את הבמה.