פיטר שטיינברגר בנה לבדו, בלי משקיעים ובלי צוות, אחד הפרויקטים הצומחים ביותר בתולדות גיטהאב. בנובמבר 2025 ישב מפתח אוסטרי בן ארבעים מול המחשב ופיתח כלי שהוא חשב שיש בו צורך אבל לא היה קיים. הוא לא כינס ישיבת אסטרטגיה, לא גייס הון סיכון ולא הכין מצגת למשקיעים. הוא פשוט כתב קוד, העלה אותו ל‑GitHub והלך לישון. שמונים ושניים יום אחר כך הופיע סאם אלטמן בפתח ביתו, ולאחר מכן הכריז ברשת שאותו מפתח מצטרף ל‑OpenAI. זה לא סיפור על סטארטאפ שהצליח, אלא על מה שקורה כשאדם אחד זז מספיק מהר בעולם טכנולוגי שלא מפסיק להשתנות.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
פיטר שטיינברגר לא הגיע לכאן במקרה. במשך שלוש עשרה שנים הוא בנה וניהל את PSPDFKit, חברת תוכנה שמתמחה בעיבוד קובצי PDF, ומכר אותה ביותר ממאה מיליון דולר. אחרי המכירה הגיעה תקופה שכל יזם מכיר, אבל כמעט לא מדבר עליה: ריק יצירתי מוחלט. “לא יכולתי להוציא קוד,” הוא סיפר בראיון. “פשוט הסתכלתי על המסך ולא הרגשתי כלום.”
הפתרון שלו היה לא שגרתי. הוא קנה כרטיס טיסה חד-כיווני למדריד, עזב, וניסה להתחיל מחדש. בסך הכול עבר על ארבעים ושלושה פרויקטים שונים, בנה וגנז אותם בזה אחר זה. רק כשחזר ושם לב לשינוי ביכולות של מודלי ה‑AI, שהחלו לטפל בחלקים החוזרים של הקוד ולפנות את המפתח לעבודה המעניינת, הניצוץ חזר.
OpenClaw היה פרויקט מספר ארבעים וארבע. “פשוט בניתי את מה שרציתי שיהיה קיים,” אמר בראיון ל‑Y Combinator.
כדי להבין מה מייחד את OpenClaw צריך להבין קודם מה חסר בכלים הנפוצים היום. רוב מוצרי ה‑AI המוכרים, כמו צ׳אט ג׳יפיטי, קלוד ו-ג׳מיני, פועלים במודל של שאלה ותשובה: המשתמש כותב, המודל עונה. הם יודעים לכתוב, לתמצת ולהסביר, וגם להתחבר לכלים חיצוניים. אבל הם עדיין לא פועלים כסוכנים רציפים שמנהלים תהליכים לאורך זמן, שומרים הקשר עמוק, ומבצעים פעולות באופן עצמאי בלי שהמשתמש ינחה אותם בכל שלב.
OpenClaw פועל אחרת. זה סוכן AI שרץ ישירות על המחשב של המשתמש, מחובר לאפליקציות שבהן הוא כבר משתמש – בעיקר WhatsApp וטלגרם – ומסוגל לבצע משימות אמיתיות: לנהל תיבת דואר נכנס, לתאם פגישות, לשלוט בדפדפן, לבצע הזמנות ולהפעיל מכשירים בבית חכם. בניגוד לפתרונות מבוססי ענן, הוא פועל מקומית על החומרה של המשתמש, ולכן הנתונים האישיים לא יוצאים מהמכשיר.
הגישה הזו מאפשרת יכולות שקשה להשיג בדרך אחרת. לא רק תכונות שתוכננו מראש, אלא תוצאה טבעית של עיצוב שמעניק לסוכן גישה מלאה לסביבת העבודה של המשתמש.
הפרויקט עלה לאוויר בשם Clawdbot, עד שאנטרופיק שלחה מכתב משפטי בטענה שהשם דומה מדי למודל שלה, Claude. שטיינברגר שינה את השם ל‑Moltbot, ולאחר מכן ל‑OpenClaw, פשוט כי אהב אותו יותר.
בינואר 2026 פוסט ב‑Hacker News הצית את הוויראליות. בתוך עשרים וארבע שעות נוספו תשעת אלפים כוכבים חדשים בגיטהאב. בתוך חודשיים חצה הפרויקט את רף מאה אלף הכוכבים, ובאמצע פברואר כבר עמד על מאה תשעים וארבעה אלף – קצב מהיר יותר מזה של React, Linux ו‑Kubernetes בשלבים מקבילים בהתפתחותם. מחשבי Mac Mini החלו להימכר כמו לחמניות, כשמשתמשים חיפשו מחשב זול שיריץ את הסוכן באופן רציף בבית. הקהילה פיתחה יותר מחמישים תוספים, ופרויקט צדדי בשם MoltBooK יצר רשת חברתית שלמה של בוטי AI שמשוחחים זה עם זה ומבצעים משימות בעולם האמיתי, כולל פנייה לאנשים אמיתיים שיבצעו את העבודה.
אבל הצמיחה המהירה, יחד עם ארכיטקטורה שמעניקה לסוכן הרשאות נרחבות, יצרו גם בעיות. משתמשים שהגדירו את הסוכן בצורה שגויה חשפו בטעות מפתחות API. התגלו פרצות שאפשרו מתקפות לגניבת מידע, וחוקרי אבטחה הצביעו על פוטנציאל להזרקת פרומפטים זדוניים דרך תוכן חיצוני שהסוכן מעבד. שטיינברגר הוסיף שכבות הגנה ומנגנוני סריקה, אך הבעיה העקרונית נותרה: סוכן עם גישה מלאה למחשב הוא כלי עוצמתי, ועוצמה כזו – כשהיא זמינה לכולם – דורשת זהירות שלא תמיד מובנת מאליה.
ב‑15 בפברואר פרסם סאם אלטמן ב‑X שפיטר שטיינברגר מצטרף ל‑OpenAI כדי להוביל את פיתוח הסוכנים האישיים. “הוא גאון עם המון רעיונות על עתיד סוכנים חכמים שמקיימים אינטראקציה זה עם זה לטובת אנשים,” כתב אלטמן, והוסיף ש‑OpenClaw יעבור לקרן עצמאית ויישאר קוד פתוח בגיבוי החברה.
אלטמן מציג את שטיינברגר כמוביל הדור הבא של סוכני ה‑AI
שטיינברגר יכול היה להפוך את הפרויקט לחברה. האפשרות הייתה ממשית. הוא בחר אחרת, ובפוסט שפרסם לא ניסה לעטוף את ההחלטה בנימוקים גדולים: “כבר שיחקתי את משחק בניית החברה, שפכתי לתוכו שלוש עשרה שנים. מה שאני רוצה הוא להשפיע, לא לנהל.” אחרי שבוע בסן פרנסיסקו, שבמהלכו נפגש עם כל המעבדות המובילות וקיבל גישה למחקרים שלא פורסמו, הוא הרגיש שהחזון שלו ושל OpenAI מספיק קרוב כדי שהבחירה תהיה ברורה.
האם זו הברקה או הימור? רק הזמן יגיד.
אימון מודל שפה מתקדם עולה מיליארדי דולרים ודורש תשתית מחשוב שרק מעט חברות בעולם מסוגלות לממן. שכבת הסוכן – הממשק שיושב מעל המודל ומחבר אותו לחיי המשתמש – פועלת לפי כללים אחרים. שטיינברגר לא אימן מודל חדש. הוא בנה ארכיטקטורה שעוטפת מודלים קיימים של Anthropic ושל OpenAI ומחברת אותם לסביבת העבודה של המשתמש. העלות החודשית שלו נעה בין עשרת אלפים לעשרים אלף דולר, ללא משקיעים.
כאן נמצא הפיצול המבני. שכבת המודלים מרוכזת בידי מספר מצומצם של שחקנים בעלי הון עצום. שכבת הסוכנים פתוחה יותר, ובה יתרון המהירות, הטעם והביצוע יכול לפצות על יתרון ההון. OpenClaw מדגים שבשכבה הזו אדם אחד עם כישרון ומפתח API עדיין יכול לנוע מהר יותר מצוות מוצר גדול.
OpenClaw יעבור לקרן עצמאית ויישאר קוד פתוח, ושטיינברגר עצמו יצטרף ל‑OpenAI. השאלה שהקהילה שואלת, ובצדק, היא האם שני הדברים יכולים להתקיים יחד לאורך זמן. פרויקטים קהילתיים שנכנסים למסלול של חברות גדולות לא תמיד שומרים על אופיים.
מה שכבר ברור הוא ש‑OpenClaw הצית דיון רחב על מה שסוכן אישי יכול להיות כשהוא מקבל גישה מלאה למחשב של המשתמש, ועל הסיכונים שנלווים לגישה כזו. שטיינברגר אמר שהמשימה הבאה שלו היא לבנות סוכן שגם אמא שלו תדע להשתמש בו. כמה רחוק זה מהמציאות של היום? זו בדיוק השאלה שתעצב את התחום בשנים הקרובות.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
רוצים לקבל עדכונים על כל מה שחדש ומעניין בעולם ה-AI? הרשמו לניוזלטר שלנו!
תוצאות נוספות...
תוצאות נוספות...
