הסרט הקצר החדש, “מכתב אהבה ללוס אנג’לס” (“A Love Letter to Los Angeles”), מוכיח שבינה מלאכותית יכולה להחזיר אותנו לתקופת הזהב של האנימציה בשנות ה-90. בתקופה שבה דיון על AI מעורר לעיתים חששות מפני החלפת היד האנושית, צוות יצירתי ואמיץ בחר בגישה אחרת לחלוטין – לשלב בין אמנות מסורתית לכלים טכנולוגיים מתקדמים. במקום להיאבק בטכנולוגיה, הם אימצו אותה כמגבר לכישרון האנושי. התוצאה: יצירה פורצת דרך שמצליחה לשמור על הנשמה האמנותית של היוצרים, ובמקביל מרחיבה את גבולות הביטוי היצירתי לאופקים חדשים.

מהפכה באנימציה עם אמנות משולבת בינה מלאכותית

“מכתב אהבה ללוס אנג’לס” מציג שילוב חדשני וראשון מסוגו בין אנימציית דו-ממד קלאסית לטכנולוגיות בינה מלאכותית ניסיוניות. הפרויקט, שנקרא ארטיפקטס (Artifacts) הוא פרי שיתוף פעולה ייחודי בין הזמר המקסיקני-אמריקאי Cuco, חברת מיקרוסופט וסוכנות הקריאייטיב TBA, במטרה לחקור דרכים יצירתיות חדשות לשימוש בבינה מלאכותית בעולם האמנות והאנימציה.

הפקת הסרט נעשתה על ידי סטודיו האנימציה Asteria Film Co, שהרכיב צוות בינלאומי של למעלה מ-20 אמנים מומחים מתחומים שונים. בצוות השתתפו המאייר הראשי פול פלורס (Paul Flores), אנימטורים דו-ממדיים מרחבי העולם, מומחי תלת-ממד ו-VFX ואנימטורים המתמחים בשימוש בכלי AI מתקדמים.

התהליך פורץ הדרך מאחורי העולם החזותי של הסרט שילב בצורה יצירתית טכניקות אנימציה מסורתיות עם כלי בינה מלאכותית מתקדמים. בסרטון מיוחד שהופק כחלק מהפרויקט, הזמר Cuco משתף בתהליך היצירה ובאופן שבו הצוות הצליח להפוך את החזון האמנותי השאפתני למציאות:

חוויה ויזואלית חדשה ונוסטלגית

המטרה המרכזית של הפרויקט הייתה ליצור חוויה ויזואלית חדשה לחלוטין, אך כזו שגם מחזירה את הצופים לתקופת הזהב של האנימציה בשנות ה-90 – תקופה שרבים גדלו עליה ואוהבים עד היום.

“רצינו ליצור משהו חדש לגמרי, אך גם נוסטלגי ומוכר”, מסביר הצוות היצירתי. במהלך העבודה על הסרט, נעשה שימוש במספר טכניקות פורצות דרך כמו אימון מודלי AI מותאמים אישית, צביעה אוטומטית באמצעות AI, המרת נכסי דו-ממד לסביבות תלת-ממדיות ואנימציה והעברת סגנון בעזרת AI.

התוצאה מדגימה כיצד כלי בינה מלאכותית יכולים להרחיב את היכולות של אמנים אנושיים במקום להחליף אותם – ומאפשרים לצוותים קטנים להגשים חזונות יצירתיים שאפתניים שאחרת היו דורשים משאבים וזמן רב יותר.

יסודות החזון האמנותי

הפרויקט החל באופן מסורתי עם סטוריבורד למיפוי זרימת הנרטיב. אבן הפינה של הסגנון החזותי הגיעה מ-60 איורים מקוריים שנוצרו על ידי האמן מלוס אנג’לס פול פלורס, שקבעו את האסתטיקה הייחודית שתגדיר את הפרויקט כולו.

הגברה באמצעות בינה מלאכותית

במקום להחליף את המגע האנושי, הצוות אימן מודל בינה מלאכותית על האיורים של פלורס. צעד מכריע זה הרחיב את היכולות האמנותיות שלהם באופן אקספוננציאלי, והפך סט מוגבל של 60 נכסים לאפשרויות יצירתיות כמעט בלתי מוגבלות תוך שמירה על השלמות של הסגנון האמנותי של פלורס.

טרנספורמציה ממדית

באמצעות כלי יצירת תלת-ממד מתמחים, הצוות שידרג את האיורים הדו-ממדיים לנכסים תלת-ממדיים. זה אפשר להם לבנות סביבה וירטואלית שלמה שכונתה “עיירת קואוט”, המאפשרת תנועות מצלמה דינמיות וחזרה עקבית לסצנות לאורך כל הפרויקט.

הפריצה: דיו וצבע גנרטיביים

ההיבט החדשני ביותר בהפקה היה מה שהצוות כינה “דיו וצבע גנרטיביים”. האנימטורים יצרו שלדי מפתח בסיסיים בעיפרון, שאז הועשרו עם הסגנון האמנותי של פלורס באמצעות עיבוד בינה מלאכותית. טכניקה זו סיפקה אנימציות עשירות בפרטים וצבע מבלי לדרוש דיו וצביעה פריים אחר פריים – תהליך שבדרך כלל דורש עבודה אינטנסיבית באנימציה מסורתית.

זרימת עבודה רב-ממדית

תהליך ההפקה נע בצורה זורמת בין ממדים – מתחיל בדו-ממד, עובר לתלת-ממד, ולעתים קרובות חוזר לדו-ממד. הצוות השתמש במודל הסגנון של פלורס לטרנספורמציה של רינדורים דמויי משחק וידאו לאסתטיקה של ציור יד, תוך יצירת לכידות חזותית בין עבודות של אנימטורים שונים.

אנימציית דמויות ואכלוס סצנות

כדי להחיות דמויות רקע ולאכלס את הרחובות של עיירת קואוט, הצוות השתמש באנימציה גנרטיבית – טכניקה המבוססת על בינה מלאכותית. באמצעות יצירת שלושה פריימים מרכזיים בלבד – הראשון, האמצעי והאחרון – הם אפשרו לכלי ה-AI לייצר את כל הפריימים שביניהם. שיטה זו חסכה עשרות שעות עבודה ואפשרה ייעול משמעותי בתהליך יצירת המעברים וחיבורי הסצנות.

תהליך יצירתי איטרטיבי

בשונה מזרימות עבודה ליניאריות מסורתיות באנימציה, גישה היברידית זו אימצה איטרציה וניסוי. הצוות גילה שאפילו תוצאות בלתי צפויות וכישלונות לכאורה הובילו לעתים קרובות לפריצות דרך יצירתיות ו”תאונות מוצלחות” שהעשירו את המוצר הסופי.

סינרגיה שיתופית

מה שהפך את ההפקה הזו למיוחדת באמת היה השיתוף פעולה המגוון בין אמנים מסורתיים וחדשנים טכנולוגיים. על ידי שילוב הכישרונות של מאיירים, אנימטורי דו-ממד, אנימטורי תלת-ממד, ומומחי בינה מלאכותית, הפרויקט השיג חזון יצירתי מאוחד תוך מתן אפשרות לכל אמן לתרום את המומחיות הייחודית שלו.

“מכתב אהבה ללוס אנג’לס” מציג מודל חדש ומבטיח לעתיד תעשיית היצירה. בעידן שבו הדיון על בינה מלאכותית נוטה להתמקד בחששות, פרויקט זה מדגים כיצד טכנולוגיה מתקדמת יכולה להעצים את היצירתיות האנושית במקום להחליפה. הצלחת הפרויקט טמונה לא רק בשילוב כלים חדשניים, אלא בגישה פתוחה לניסוי וטעייה, ובמחויבות לשמר את הרוח האמנותית המקורית לאורך כל התהליך. יצירה זו אינה מסמנת את סוף האמנות המסורתית, אלא את לידתה של שפה אמנותית חדשה ועשירה – כזו שבה האדם והמכונה שותפים ליצירת קסם שהוא גם טכנולוגי וגם עמוק רגשית.

אם עולם התלת מימד מעניין אתכם, מוזמנים לקרוא על  Hunyuan3D 2.0, מערכת פורצת דרך מבית Tencent הסינית שמשנה את כללי המשחק בעולם המידול התלת-ממדי בעזרת שילוב מתוחכם של בינה מלאכותית מתקדמת וטכנולוגיות עיבוד תמונה חדשניות. גם רודין (Rodin) הוא אחד מהכלים המובילים בתחום הזה, ומציע מגוון תכונות מתקדמות ליצירת מודלים תלת-ממדיים על בסיס תיאורי טקסט או תמונות תוך התאמה אישית לצרכים שונים של המשתמשים.