מידג’רני נגד המשתמשים שלה ונגד העולם – האם הם הלכו צעד אחד רחוק מדי?

מדוע מדובר בדרמה?

• ראשית – מדובר בתוכן שלא זמין לציבור הרחב בפומבי למעט אם שילמו על גישה לתוכן כזה באופן ספציפי (כלומר “סקרייפינג” סטנדרטי ממקורות גלויים אינו אפשרי).

• שנית – בניגוד להעתקות מאמנים “קטנים” שחלקם לא קלים לזיהוי – ההעתקות בוצעו מסרטים של חברות ענק דוגמת וורנר ברוס ודיסני ובהם “הג’וקר”, “צעצוע של סיפור”, “מפלצות בע”מ”, “מלחמת הכוכבים”, “חולית” ועוד אינספור סרטים, ולא מן הנמנע כי חברות אלה לא יישבו בחיבוק ידיים (לא אופתע אם בעת כתיבת שורות אלה כבר בוצעה פנייה טרם הגשת תביעה למידג’רני).

• וסיבה נוספת שהיא אולי לב העניין? בזמנו דייוויד הולץ, מנכ”ל מידג’רני, נשאל בראיון לפורבס האם הם ביקשו אישור מאמנים כאשר אימנו את האלגוריתם על תוכן שמוגן בזכויות יוצרים, והולץ השיב בתגובה כי בלתי אפשרי לאתר בעלים של מאות מיליוני תמונות, אך הוא רמז שאילו הוא יכול היה לדעת את זהות הבעלים – זה היה אפשרי לבקש רשות. והפעם? התירוץ הזה אינו מחזיק מים.

האם מידג’ מכריזה מלחמה נגד המשתמשים שלה?

דבר נוסף שהעלה את החשד של סאות’ן הוא עדכון תנאי השימוש של מידג’רני בצורה אגרסיבית מאוד כלפי המשתמשים מלפני שבועיים וחצי בלבד ששם נכתב:

If You knowingly infringe someone else’s intellectual property, and that costs us money, we’re going to come find You and collect that money from You. We might also do other stuff, like try to get a court to make You pay our legal fees. Don’t do it.