האם הרובוט NEO באמת מסוגל לעשות את כל מה ש-1X מבטיחים?

כולם מדברים לאחרונה על NEO – הרובוט ההומנואידי של 1X. ההבטחה החדשה של עולם הרובוטיקה הביתית נראית במבט ראשון כמו תחילתה של מהפכה: רובוט בגובה אדם, שמקפל כביסה, שוטף כלים, מגיב לפקודות קוליות ונע על שתי רגליים כמו בן אנוש. מי שצפה בסרטוני ההדגמה או בקמפיינים המלוטשים שהציפו את הרשתות בשבועות האחרונים, עלול לחשוב שאנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו העוזר הביתי הרובוטי הוא כבר לא חלום עתידני אלא מוצר צריכה נגיש. אבל האם החברה באמת יכולה לדלוור את כל מה שהיא מבטיחה? האם מאחורי הדמואים המרשימים מסתתרת מציאות הרבה פחות זוהרת?

המוצר והמציאות מאחוריו

למי שפספס את אירועי הפרקים הקודמים – הרובוט NEO מוצע כעת להזמנה מוקדמת בארצות הברית, במחיר של 499 דולר בחודש או 20,000 דולר לרכישה מלאה. החברה מבטיחה כי הוא מסוגל להרים עד 70 ק”ג, לשאת משקל של 25 ק”ג ברציפות, ולבצע שורה של משימות יומיומיות בעזרת “מוח” בינה מלאכותית מבית NVIDIA. הוא אמור “לראות”, “להבין” ו”להגיב” לסביבה באופן עצמאי. 

האם הוא באמת מסוגל לעשות את כל מה שרואים בסרטון?

אלא שכאשר בוחנים לעומק את מה ש-NEO באמת יודע לעשות, מתברר שהתיאורים הללו רחוקים מהמציאות לא פחות מהדמיות האנימציה שמלוות אותם.

במבחן המציאות, כמעט כל הפעולות שהחברה הדגימה בסרטונים ובפרסומים ששחררה, אינן מתבצעות על ידי רובוט עצמאי, אלא על ידי אדם בשר ודם שיושב במקום אחר, מרכיב קסדת VR ומפעיל את NEO מרחוק. החברה אמנם משתמשת במונח “Expert Mode” כדי לתאר את השיטה הזו, אך בפועל מדובר בהפעלה ידנית לכל דבר – טלאופרציה לכל מטרה מעשית. כלומר, בזמן שאתם חושבים שהרובוט שלכם שוטף כלים, יש מישהו בצד השני של העולם שמפעיל אותו ומבצע את העבודה בעצמו.

Expert Mode – מכבסת מילים

כן כן – שמעתם נכון – כש-NEO עובר ל”מצב מומחה” זו מכבסת מילים ל”יש עובד אנושי שיושב באיזשהו משרד איפשהו ומפעיל את הרובוט שלך מרחוק”. מפעיל מקצועי של החברה מכניס לכם את הכלים למדיח או מקפל עבורכם את הכביסה דרך קסדת VR. אותי אישית זה ממש מצחיק – המחשבה על איזשהו בחור מסכן שחשב שהוא עובד בחברת רובוטיקה מתקדמת, אבל עכשיו צריך לשטוף לי כלים, רצפה או סתם להפעיל מכונת כביסה… לא יודע מה איתכם אבל אותי זה קורע!

מצב המומחה – מפעיל אנושי מלמד את NEO מה לעשות | Credit: The Wall Street Journal

הטכנולוגיה, כך מסתבר, עדיין משלבת בין בינה מלאכותית להפעלה אנושית – תהליך שנקרא טלאופרציה, ובו בני אדם “מאמנים” את הרובוטים מהמרחק. אבל עכשיו ברצינות – המון חברות מנסות לפצח את הדרך לאמן רובוטים לפעול בעולם האמיתי. ל-NVIDIA יש את ה-Omniverse – מעין “בית ספר דיגיטלי לרובוטים”, או “המטריקס של הרובוטים”, בו הם יכולים להריץ אינספור סימולציות במרחב וירטואלי. ונראה שפה 1X בחרו בגישה אחרת, שמושתתת על חיקוי פעולות אנושיות. אם תשאלו אותי, זה לא יחזיק מים, אבל אין ספק שזה כיוון מעניין.

ה-Omniverse של NVIDIA – בית ספר דיגיטלי לרובוטים

מי מפעיל את הרובוט שלי והאם אני חלק מהניסוי?

טלאופרציה – יחי ההבדל הדק!

וכאן עולה שאלה עקרונית – אם הרובוט לא באמת מבצע את המשימות בעצמו, האם מדובר בהישג טכנולוגי או במופע יחצני? ההבדל בין “בינה מלאכותית” לבין “מפעיל אנושי עם ג’ויסטיק” הוא לא סמנטיקה – הוא לב העניין. מדובר בפער עצום בין מה שהחברה מציגה לבין מה שקיים בפועל. אם תסתכלו היטב על סרטון ההשקה, תגלו שיש שם רק שתי פעולות שניתן לומר באופן מובהק שמבצועות באופו אוטונומי: הראשנה – פתיחת דלת לאחר פקודה קולית. השנייה – אחיזה בכוס ריקה (שבאופן מפתיע עשויה מחומר עמיד ולא מזכוכית), ולקיחתה מידו של דייר הבית שביקש מ-NEO לפנות אותה. כל שאר הפעולות ככל הנראה הופעלו על ידי בני אדם. 

חשוב לציין – אין פה טענה להטעיה – אמנם מציינת את ההבחנה הזו בסרטוני ההדגמה שלה, אך מי שלא קורא את הכתוביות הקטנות, פשוט מניח שמדובר ברובוט אינטליגנטי ואוטונומי אמיתי.

זו לא טעות תמימה – זו אסטרטגיית שיווק של “מכירת חלום”. במקום למכור מוצר מוגמר, 1X מוכרת הבטחה לעתיד: רובוט שאולי בעתיד יידע לבצע את המשימות בכוחות עצמו. לא ברור אם משימת הטלאופרציה משמשת כשלב אימון, שלאחריו הרובוט כבר מכיר את המשימות והסביבה הבייתית, או שהוא נדרש בכל פעם להיות מופעל מרחוק.

צפו ב-NEO בפעולה – ראיון של ג’ואנה שטרן מ-The Wall Street Journal עם מייסד ומנכ”ל 1X – ברנט בורניק (Bernt Bornich)

רוצים להשתתף בניסוי?

נכון לעכשיו, הלקוחות הראשונים משמשים לא רק כקונים אלא גם כנסייני שטח. הם אלה שיספקו לחברה את הנתונים הנדרשים כדי לפתח את המודל הלומד של NEO – בדיוק כמו שנהגים שמשתמשים במצב הנהיגה העצמית של טסלה מספקים לחברה נתונים כדי לשפר את האלגוריתם שלה. ההבדל הוא שבמקרה של טסלה מדובר במכונית נוסעת, ואילו כאן מדובר ברובוט שמסתובב בבית שלכם, ואתם חלק מהניסוי.

בורניק – מנכ”ל ומייסד החברה – מתאר את זה כ”הרפתקה משותפת עם המשתמשים הראשונים” ושהמוצר ישתפר עם הזמן. לדבריו: “אם אתה קונה ב-2026, אתה צריך להיות בסדר עם זה שיש טלאופרציה. רוב המשימות עדיין לא יהיו אוטונומיות לגמרי“.

ומה לגבי מועד ההשקה? גם כאן המצב לא ברור. למרות שהחברה מאפשרת לשלם מקדמה של 200 דולר ולהבטיח מקום בתור, אין תאריך אספקה אמיתי, מעבר לציון השנה – 2026. כאמור – כל מה שנאמר הוא “בשנה הבאה”, וגם זה בסימן שאלה. כלומר, אתם יכולים לשלם כבר עכשיו על מוצר שאיננו מוכן, שאיננו מסוגל לבצע את הפעולות שהובטחו, ושאין ודאות לגבי מתי הוא בדיוק יגיע.

ההייפ ועונשו

קשה שלא לראות בכך ביטוי רחב יותר לתופעה שהולכת ומשתרשת בעידן החדש של מוצרי AI: מכירת חזון לפני מוצר. מ-Humane Pin ועד Rabbit r1, שוב ושוב חברות משיקות מוצרים חצי-בשלים, עטופים בנרטיב של עתידנות, בתקווה שהמשתמשים הראשונים יספקו את הנתונים, המימון והסבלנות הדרושים כדי שהחלום יתקרב למציאות. הבעיה היא שברוב המקרים, המציאות לא מדביקה את קצב ההבטחות.

אפשר בהחלט להעריך את האומץ של 1X להיכנס לתחום שבו רוב החברות רק מדברות. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהפער בין מה ש-NEO אמור לעשות למה שהוא באמת מסוגל לעשות הוא עצום. וכאשר ההבטחות מוצגות באותה עוצמה שבה מוצגים מוצרי צריכה בשלים, מדובר בבעיה אתית לא פחות משהיא טכנולוגית. אולי בעוד עשור רובוטים באמת יעשו את הכביסה בשבילנו, אבל נכון לעכשיו נאלץ לחכות עוד קצת…