בינה מלאכותית מוכיחה: רפאל לא צייר את יוסף!

Madonna della Rosa | Credit: http://www.museodelprado.es/imagen/alta_resolucion/P00302.jpg | Raffaello Sanzio

נפתרה תעלומה אומנותית בת 500 שנה בעזרת בינה מלאכותית! מחקר מבוסס AI פתר תעלומה אומנותית שבסופה התברר שרפאל לא צייר בעצמו כל חלק ביצירת המופת המפורסמת שלו “Madonna della Rosa”. החשוד? פניו של יוסף הקדוש, המסתתרים בפינה השמאלית העליונה.

האם רפאל התעצל?

המדריכים תמיד חינמיים, אבל אם בא לכם להתמקצע - יש גם קורס AI לאדריכלים ומעצבי פנים

לפרטים נוספים לחצו כאן >>

שימו לב להבדלים בין סגנונות הציור שאותם אישש מודל ה־AI. משמאל: יוסף שלא צויר בידי יוסף. מימין: מריה שצוירה בידי רפאל

אכן, הממצאים המדהימים שהעלה הניתוח של הבינה המלאכותית איששו חשד זה. 

“הוכח ללא ספק שהמדונה, הילד ישו ויוחנן המטביל צוירו בידי רפאל, אבל יוסף הקדוש צויר בידי מישהו אחר.”

כך לדברי אדוארדס. 

בתמונה: ציור אחר שבוודאות צויר בידי רפאל – המדונה הסיסטינית: מריה ויוסף.

CREDIT: Wikimedia Commons

 

השילוב בין מדע לאומנות

שילוב הכוחות בין מדע לאומנות מעלה שאלות מעניינות לגבי תהליכי היצירה של יצירות מופת, ומאיר זווית חדשה על חלקם של שותפים ועוזרים בעבודתם של גדולי האומנים. אין ספק, היכולות העוצמתיות והחדשניות של הבינה המלאכותית עשויות לקדם את תחום המחקר והאומנות. עם זאת, כפי שמציין פרופסור חסן אוגייל שהוביל את המחקר, נתקלה התגלית הזו בהתנגדות מסוימת מצד קהילת האומנים והמומחים. יש הטוענים כי על אף דיוקו, האלגוריתם אינו יכול להעריך את מלוא ההיבטים הרגישים של יצירת אומנות באופן שיחקה את ההבנה האנושית העמוקה.

 

פרופסור דייוויד ג’ סטורק מאוניברסיטת סטנפורד, שהיה חלוץ ביישום ראייה ממוחשבת לפתרון בעיות בהיסטוריה ובפרשנות של ציורים ורישומים אומנותיים, תרם גם הוא למחקר האחרון (CREDIT: University of Bradford)

 

לעומת זאת, אוגייל מדגיש שדווקא הבינה המלאכותית מאפשרת רמה של ניתוח פרטני שאינה אפשרית לבן אנוש. היא בודקת אלפי מאפיינים הקשורים לטכניקת הציור כדי לקבוע את מקור היצירה. “גם המומחה הטוב ביותר לא יכול לרדת לפרטים הקטנים האלה. מדובר בכלי משלים שיכול לעזור לנו לפענח תעלומות היסטוריות,” אומר אוגייל.

חסן אוגייל בתמונה עם הטונדו של דה ברסי (CREDIT: University of Bradford)

עתיד ה־AI בעולם האומנות

נותר לראות כיצד ימשיך הדיון הזה להתפתח בשנים הבאות. האם נמשיך לראות שילוב של כלי AI בתהליכי מחקר וניתוח של יצירות אומנות, או שהשמרנות והסקפטיות יגברו? התשובה תלויה כנראה ביכולת של הבינה המלאכותית להוכיח את עצמה ככלי מהימן ובעל ערך רב להבנת עולם האומנות ופענוח סודותיו. ללא ספק, המקרה של “מדונה דלה רוזה” הוא נקודת ציון חשובה בשילוב הטכנולוגיות החדשניות של בינה מלאכותית בתחומים מסורתיים יותר כמו ההיסטוריה של האומנות. החשיפה של הסוד הגלום בייחוס הדמויות השונות ביצירה זו מדגימה את הפוטנציאל האדיר הטמון בשימוש מושכל בכלי המחקר החדשניים הללו. חשוב לציין שהם גם לעולם לא יימצאו בחלל ריק – בינה מלאכותית היא כלי עזר ולא תחליף לבני אדם. מאחורי המכונה תמיד עומד אדם שמפעיל אותה, מכוונן, מדייק ובוחן בקפדנות את האאוטפוטים השונים. השילוב בין הדיוק והיכולות של הבינה המלאכותית ובין הניסיון והרגש של בני אדם מהווה פתרון למרבית הבעיות שעלולות לצוץ מהסתמכות עיוורת על טכנולוגיה (ולא משנה עד כמה היא חדשנית ומהפכנית).

עם זאת, אי אפשר להתעלם מהסקפטיות של מומחי אומנות ותיקים. יש הטוענים כי האלגוריתמים הממוחשבים – למרות מידת הדיוק הגבוהה שלהם – אינם מסוגלים באמת לחדור לעומקה של יצירת אומנות ולתפוס את כל הניואנסים וההקשרים המורכבים הכרוכים בה. הם חוששים שהסתמכות יתרה על טכנולוגיית ה־AI עלולה לפגוע דווקא בהבנה המלאה והרגישה של היצירות. האם תצליח הבינה המלאכותית להפריך חששות אלו ולהוכיח את עצמה כבת ברית אמיתית של המומחים האנושיים בתחום האומנות? או שמא היא לעולם לא תוכל באמת לחקות את הבנתו העמוקה של המוח האנושי לגבי היצירות המורכבות ומרובות הרבדים הללו? את התשובה לשאלה זו נקבל בשנים הקרובות, אך את העמדה שלנו אתם כבר יכולים לנחש – ככל שעוד ועוד אנשים מתחומי דעת שונים יבינו שבינה מלאכותית היא כלי עזר נהדר ועוצמתי, כך יגבר השימוש בכלי בינה מלאכותית, וכך הם ישולבו יותר ויותר במגוון רחב של מקצועות ודיסציפלינות לרבות חקר ההיסטוריה של האומנות.