בעולם הדיגיטלי של ימינו, הגבול בין חדשנות לפשע הופך לעיתים דק מאוד. סיפורו של מייקל סמית’, מוזיקאי בן 52 מצפון קרוליינה, ממחיש זאת היטב. סמית’, שנעצר לאחרונה על ידי הרשויות הפדרליות, הואשם במה שמכונה “הונאה בעזות פנים” (Brazen Fraud) – תרמית מתוחכמת שניצלה את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי לרמות את תעשיית המוזיקה במיליוני דולרים.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
המנגינה שהפכה לפשע
הכל התחיל בצורה תמימה למדי. סמית’, ככל הנראה מתוסכל מהקושי להצליח בתעשיית המוזיקה התחרותית, גילה פרצה במערכת התמלוגים של שירותי הסטרימינג. הוא הבין שאם יוכל ליצור כמות עצומה של שירים ולהזרים אותם ללא הפסקה, יוכל לגרוף סכומי כסף נכבדים. אבל איך אדם אחד יכול ליצור מאות אלפי שירים? התשובה הגיעה בצורת בינה מלאכותית.
סמית’ פנה לטכנולוגיה מתקדמת כדי להגשים את תוכניתו. הוא השתמש במערכות בינה מלאכותית ליצירת שירים, אלגוריתמים לייצור שמות אמנים וכותרות שירים אקראיים, ובוטים להאזנה מלאכותית. התוצאה הייתה מרשימה – ומטרידה. מאות אלפי שירים, שנשמעו אולי כמו רעש לבן לאוזן האנושית, אך היו מושלמים עבור המערכת הממוחשבת.
צבא הבוטים מול תעשיית המוזיקה
לא די היה ביצירת השירים. סמית’ הקים “צבא” של חשבונות בוטים שהאזינו לשירים הללו ללא הפסקה. כל האזנה, גם אם מלאכותית, הניבה תמלוגים קטנים. אך כשמדובר במאות אלפי שירים ומיליוני האזנות, הסכומים הקטנים הצטברו למיליונים.
לפי התובעים, סמית’ הצליח לגרוף למעלה מ-10 מיליון דולר בתמלוגים לא חוקיים. זוהי פגיעה משמעותית לא רק בחברות הסטרימינג, אלא גם באמנים אמיתיים שתמלוגיהם נגזלו.
הדילמה הטכנו-אתית
מקרה זה מעלה שאלות קריטיות על עתיד תעשיית המוזיקה בעידן הבינה המלאכותית. כיצד נגן על זכויות יוצרים כשמחשבים יכולים ליצור מוזיקה? האם מערכות התגמול הנוכחיות של שירותי הסטרימינג מתאימות לעידן הדיגיטלי? ומה ההשלכות על היצירתיות האנושית?
תגובת הרשויות: המנגינה חייבת להיפסק
הרשויות הגיבו בחומרה. ה-FBI הדגיש את מחויבותו למאבק בהונאות טכנולוגיות מתקדמות, והתובעים רואים במקרה זה אות אזהרה לתעשייה כולה. סמית’ מואשם בקשירת קשר להונאה, הונאה בנקאית וקנוניה להלבנת הון – כל אחת מהעבירות נושאת עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר.
הצליל העתידי של המוזיקה
מקרה זה מדגיש (בפעם המי יודע כמה) את הצורך הדחוף בפיתוח מסגרות אתיות ומשפטיות לשימוש בבינה מלאכותית בתעשיית המוזיקה. בעוד שהטכנולוגיה מציעה אפשרויות מרגשות ליצירה וחדשנות, היא גם פותחת פתח לניצול לרעה.
סיפורו של מייקל סמית’ הוא תזכורת חדה לכך שבעידן הדיגיטלי, המוזיקה היא הרבה יותר מסתם צלילים. היא מייצגת את המפגש המורכב בין אמנות, טכנולוגיה וכלכלה. האתגר שלנו הוא למצוא את ההרמוניה הנכונה בין קידמה טכנולוגית לבין הגנה על היצירתיות האנושית והוגנות כלכלית. רק כך נוכל להבטיח שהמנגינה תמשיך להתנגן – בצורה הוגנת ואתית.
תודה, מרתק
נראה שהבעיה כאן היתה ההאזנות המפוברקות ולאו דווקא השירים המפוברקים.
כלומר, אילו רק היה ממציא שיר ב-AI, הכול היה בסדר. אי-אפשר להעניש מישהו על האופן שבו הוא יוצר שיר, כל עוד השיר מקורי.
הבעיה היתה בהאזנות הבדויות, שגרפו את הכספים.
לא ממש השתמש בבינה מלאכותית אם השירים נשמעו כמו רעש לבן. הוא יכל להקליט באותה מידה אלפי שירים עם רעש של מסור חשמלי, ההונאה התבססה על האזנות מפוברקות של בוטים ולהם ממילא לא משנה איכות השיר.