כשחברות הטכנולוגיה מציגות סוכני AI, הן נוטות להציג תרחיש דומה: אתה אומר “תזמין לי טיסה לניו יורק ומלון ליד סנטרל פארק”, והסוכן עושה הכול בשבילך. זה נשמע פשוט ואלגנטי, אבל מתברר שזה לא מה שקורה בפועל. מחקר חדש של אוניברסיטת הרווארד וחברת Perplexity, שפורסם בדצמבר 2025, ניתח מאות מיליוני אינטראקציות אמיתיות עם סוכני AI. הממצאים מציגים תמונה שונה לחלוטין: 57% מהשימוש מתרכז בעבודה קוגניטיבית, לא במשימות פשוטות. אנשים לא משתמשים בסוכנים כדי לחסוך זמן על הזמנת טיסות, הם משתמשים בהם כדי לחשוב טוב יותר. ויש גם צד פחות מעודד שמשקף פערים דיגיטליים שרק מתרחבים.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
הרעש סביב AI והפער בנתונים
2025 הוכרזה כ”שנת הסוכנים” בתעשיית הטכנולוגיה. OpenAI, Anthropic, Google ו-Microsoft השיקו מוצרים שמבטיחים לבצע משימות בשם המשתמש, לא רק לענות על שאלות. אבל עד לאחרונה, רוב מה שידענו על השימוש בהם נשען על אנקדוטות, הדגמות שיווקיות וסקרים עצמיים. נתונים אמפיריים בהיקף גדול פשוט לא היו.
המחקר החדש משנה את זה. החוקרים ניתחו נתוני שימוש מ-Comet, דפדפן AI שפיתחה Perplexity והושק ביולי 2025. הדפדפן כולל סוכן משולב בשם Comet Assistant, שמסוגל לבצע פעולות באתרים: לשלוח מיילים, לערוך מסמכים, להזמין טיסות. במשך ארבעה חודשים אספו החוקרים מאות מיליוני אינטראקציות אנונימיות, ושאלו שלוש שאלות יסוד: מי משתמש בסוכני AI? כמה אינטנסיבי השימוש? ולאילו משימות?
התשובות מפתיעות. 57% מכלל השימוש מתרכז בשני תחומים בלבד: פרודוקטיביות וזרימות עבודה (36%) ולמידה ומחקר (21%). במקום לבקש מהסוכן להזמין מלון, משתמשים מבקשים ממנו לנתח מסמכים, לסכם מחקרים, לכתוב דוחות, לסנן מידע פיננסי או להבין חומר לימודי.
חקר הממצאים מתוך השטח
החוקרים מציגים דוגמאות קונקרטיות. איש רכש ביקש מהסוכן לסרוק עשרות סיפורי לקוח ולזהות שימושים רלוונטיים לפני פגישה עם ספק. סטודנט השתמש בו כדי לנווט בין חומרי קורס ולנתח את מה שהוא לומד. עובד פיננסים האציל לסוכן את סינון אופציות ההשקעה והפקת תובנות ראשוניות.
בכל המקרים האלה הסוכן לא מבצע את העבודה במקום המשתמש. הוא אוסף מידע, מעבד אותו ומספק סינתזה ראשונית שמאפשרת לאדם לקבל החלטות. החוקרים מכנים את זה “שותף לחשיבה” (thinking partner). זו הבחנה חשובה – הסוכן לא מחליף את החשיבה האנושית, הוא מרחיב את היכולת לעשות אותה.
למה דווקא בעבודה קוגניטיבית?
משימות פשוטות כמו הזמנת טיסה לוקחות דקות ספורות גם בלי סוכן, הערך המוסף קטן. אבל עבודה קוגניטיבית, כמו קריאת עשרות מסמכים, סינון מידע והפקת תובנות, היא צוואר הבקבוק של העבודה המודרנית. שם כל שעה שנחסכת היא שעה שמשתחררת לחשיבה, יצירתיות או קבלת החלטות.
זו הסיבה שסוכני AI מצאו את מקומם דווקא במשימות המורכבות. לא בגלל שהם יכולים לעשות אותן, אלא בגלל שדווקא שם הם באמת משנים את המשוואה.
מתחילים בקטן, מתקדמים במהירות
אחד הממצאים המעניינים במחקר הוא מסלול ההתפתחות של משתמשים. ביום הראשון, רוב האנשים שואלים שאלות קלילות: המלצות לסרט, רעיונות לטיול או טריוויה. אבל משהו משתנה כשהמשתמש חווה הצלחה ראשונה במשימה מורכבת, כמו דיבוג קוד או סיכום דוח פיננסי. מאותו רגע הוא כמעט לא חוזר למשימות הפשוטות.
הנתונים מראים דפוס עקבי. קטגוריות הפרודוקטיביות והלמידה הן בעלות שיעורי השימור הגבוהים ביותר. משתמשים שמתחילים להשתמש בסוכן למחקר או ללמידה נוטים להפוך למשתמשים קבועים לטווח ארוך.
המפה המקצועית: מי משתמש ולמה
המחקר מגלה התאמה חזקה בין תפקיד המשתמש לבין סוג המשימות שהוא מעביר לסוכן. סטודנטים מקדישים 43% מהשימוש שלהם ללמידה ומחקר. אנשי פיננסים – 47% לפרודוקטיביות. מעצבים משתמשים יותר במדיה, ואנשי תיירות בתכנון נסיעות.
שישה תחומים בלבד אחראים ל-70% מכלל הפעילות: טכנולוגיה, אקדמיה, פיננסים, שיווק, יזמות וסטודנטים. כולם עתירי ידע. המשמעות ברורה – ככל שהעבודה מבוססת יותר על עיבוד מידע וקבלת החלטות, כך הסוכן הופך לכלי מרכזי יותר.
עשר פלטפורמות מרכזות 83% מהשימוש
ממצא נוסף מאתגר את התפיסה הרווחת. משתמשים לא עובדים עם הסוכן בסביבה נפרדת, הם משתמשים בו בתוך הכלים שהם כבר מכירים. עשר פלטפורמות בלבד מרכזות 83% מכלל הפעילות, כש-Google Docs, שירותי אימייל, LinkedIn ו-YouTube מובילות את הרשימה.
הריכוז בולט במיוחד בתחומים מסוימים: 93% מהמשימות בתחום הנטוורקינג המקצועי מתבצעות ב-LinkedIn, ו-90% מצפיית הווידאו ב-YouTube. המשמעות לחברות שמפתחות סוכני AI היא, שאם רוצים שהמוצר יהיה שימושי באמת, צריך לבנות אינטגרציות עמוקות במקומות שבהם המשתמשים כבר נמצאים.
הפיל בחדר: פערים דיגיטליים
המחקר חושף גם תמונה מדאיגה. שני משתנים מנבאים את קצב האימוץ טוב יותר מכל גורם אחר: תוצר מקומי גולמי לנפש ושנות השכלה ממוצעות. מדינות עשירות ומשכילות יותר מאמצות את הטכנולוגיה מהר יותר, והפער משמעותי.
הנתונים על מאמצים מוקדמים מחדדים את הנקודה. משתמשים שקיבלו גישה מוקדמת לסוכן, לפני שהוא נפתח לכולם, שולחים פי תשע יותר שאילתות ממשתמשים שהצטרפו מאוחר יותר. הם לא רק אימצו את הטכנולוגיה, הם למדו להשתמש בה ביעילות. אם הדפוס הזה יימשך, הפער בין מי שיודע לעבוד עם סוכן AI לבין מי שלא עלול להפוך ל”פער מיומנות קוגניטיבית”.
מה כל זה אומר?
עבור התעשייה, המשמעות היא להשקיע בפיצ’רים שמקדמים פרודוקטיביות ולמידה, להתמקד במשתמשים שכבר גילו את הערך הקוגניטיבי, ולבנות אינטגרציות עמוקות עם הכלים שאנשים כבר משתמשים בהם. סוכני AI שימכרו את עצמם כ”עוזרים להזמנת טיסות” יפספסו את השוק האמיתי.
עבור מערכות החינוך וקובעי מדיניות, האתגר מורכב יותר. אם סוכני AI הופכים לכלי בסיסי לעבודה קוגניטיבית, כמו שהמחשב הפך לכלי בסיסי לעבודה משרדית, אז הנגישות אליהם היא שאלה של שוויון הזדמנויות. לא מדובר רק ברשיונות תוכנה או בחיבור לאינטרנט, אלא גם במיומנות לדעת איך להשתמש בכלי בצורה שמרחיבה יכולת, לא רק חוסכת זמן.
השאלה שנשארת פתוחה: האם סוכני AI יהפכו לתשתית בסיסית כמו אינטרנט, זמינים ונגישים לכולם, או לכלי פרימיום שמעצים בעיקר את מי שכבר נמצא בעמדת יתרון? המחקר לא נותן תשובה, אבל הוא מצביע על כיוון מדאיג. בלי מאמצים מכוונים להנגשה, הפער הדיגיטלי הבא כבר נבנה.
אם המחשב האישי הפך אותנו למפעילי תוכנה, סוכני AI הופכים אותנו למנהלי אינטליגנציה. השאלה היא מי יזכה להיות חלק מהמהפכה הזו, ומי יישאר בחוץ.









