האם צו ה-AI של טראמפ הוא ‘ספר חוקים אחד’ או כאוס משפטי לסטארט-אפים?

ב־11 בדצמבר חתם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על צו נשיאותי שמטרתו למנוע ממדינות בארה״ב לחוקק ולאכוף חוקים עצמאיים בתחום הבינה המלאכותית, מתוך רצון ליצור מדיניות פדרלית אחידה שתשמור על עליונותה של ארה״ב בזירת ה-AI העולמית. הצו אינו מבטל מיידית חוקים קיימים במדינות, אך הוא מנחה את הממשל הפדרלי לפעול משפטית נגדם: הוקם צוות תביעות ייעודי במשרד המשפטים שיאתגר חקיקות מדינתיות, ומשרד המסחר הוסמך לבחון חוקים מדינתיים “מכבידים” ואף להגביל תקציבי תשתיות פדרליים למדינות מסוימות.

בשנים האחרונות, עם התפתחותה המואצת של הבינה המלאכותית והתגבשותה ככוח משמעותי בכלכלה העולמית, רגולציה הפכה לסוגיה בוערת. ממשלות רבות בעולם, ובמיוחד בארצות הברית, נאבקות למצוא את האיזון העדין בין קידום חדשנות טכנולוגית לבין הצורך להגן על הציבור מפני סיכונים פוטנציאליים.

על רקע זה, חתם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על צו מנהלי בנושא AI, שנועד, לטענתו, לפשט את הרגולציה וליצור “ספר חוקים אחד” ברמה הלאומית. אולם, גורמים רבים בענף ומומחים משפטיים מזהירים כי הדרך ליישום אחיד וברור רחוקה מלהיות סלולה, וכי הצעד עלול דווקא להוביל למורכבות משפטית גוברת עבור חברות סטארט-אפ וליצור חוסר ודאות שיעכב את קצב הפיתוח.

המטרה המוצהרת של הצו המנהלי הייתה למנוע היווצרות של קלחת רגולטורית מבוזרת, שבה כל מדינה בארצות הברית מציבה בפני חברות AI מערכת חוקים ותקנות שונה. הטיעון המרכזי מאחורי גישה זו הוא כי ריבוי רגולציות פוגע ביכולתן של חברות סטארט-אפ קטנות, שאינן מחזיקות במשאבים הנדרשים להתמודד עם מורכבות משפטית כה רבה, לפתח ולפרוץ דרך. נשיא ארצות הברית וצוותו קיוו כי יצירת מסגרת אחידה תקל על עבודת החברות הללו, תעודד השקעות בתחום ותבסס את מעמדה של ארצות הברית כמובילה עולמית בתחום הבינה המלאכותית. הממשל סבר כי פישוט המערכת הרגולטורית יאפשר לחברות להתמקד בליבת הפעילות שלהן – פיתוח טכנולוגיות חדשות – במקום לבזבז זמן ומשאבים יקרים על התמודדות עם דרישות משפטיות משתנות.

המדינות מול הממשל הפדרלי

אחד ההיבטים המרכזיים והמעוררי מחלוקת בצו המנהלי של טראמפ נוגע לסמכותו לחרוג מעבר לחוקים ותקנות קיימים ברמת המדינה. הצו מבטא נטייה חזקה לייצר אחידות רגולטורית, אך הוא מתעלם במידה רבה מעקרון הפדרליזם המאפיין את המערכת המשפטית האמריקאית, המעניק למדינות סמכות משמעותית לקבוע חוקים משל עצמן. הדבר יצר חשש מיידי בקרב משפטנים ופוליטיקאים כי הצו עלול להוביל לעימותים משפטיים בין הממשל הפדרלי למדינות שיסרבו לוותר על סמכותן בתחום. מומחים משפטיים רבים טוענים כי ניסיון לכפות אחידות רגולטורית בכוח עלול ליצור יותר בעיות מפתרונות, ובמקום להביא לבהירות, הוא יכניס את התעשייה לתקופה ארוכה של חוסר ודאות ודיונים משפטיים מתישים, שאת מחירם ישלמו בסופו של דבר החברות המפתחות.

העימותים הפוטנציאליים לא מסתכמים רק ברמה הנורמטיבית, אלא עשויים לקבל ביטוי מעשי במקרים רבים. לדוגמה, אם מדינה מסוימת תחוקק חוקים מגבילים יותר בנוגע לשימוש ב-AI בתחומים מסוימים, ייתכן כי חברות הפועלות בה ימצאו את עצמן בין הפטיש לסדן – מצד אחד מחויבות לצו הפדרלי המקל, ומצד שני כפופות לחוקי המדינה המחמירים. מצב זה יוצר תרחיש שבו ייתכן כי בית המשפט יצטרך להכריע באילו חוקים יש לציית, מה שיעמיק את אי הוודאות המשפטית ויקשה על חברות לתכנן את פעילותן לטווח ארוך.

צו ה-ai של טראמפ. קרדיט: עמוד הפייסבוק של cnn

ההשפעה על סטארט-אפים חדשניים

למרות שהמטרה המוצהרת של הצו הייתה לסייע לסטארט-אפים קטנים על מנת להקל עליהם את העומס הרגולטורי, מבקרים רבים טוענים שהתוצאה עלולה להיות הפוכה בתכלית. חברות סטארט-אפ, מעצם טבען, פועלות בסביבה של חוסר ודאות גבוה – הן בפן הטכנולוגי והן בפן העסקי. הוספת רכיב משמעותי של חוסר ודאות משפטית, הנובע ממאבקים סביב תקפות הצו והיקף סמכותו, עלולה להרתיע משקיעים ולפגוע ביכולתן של חברות אלו לגייס הון חיוני לצורך המשך פיתוח. הקשיים המשפטיים עלולים להסיט משאבים רבים, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינה כספית, מפיתוח טכנולוגי לכיוון של התמודדות עם סבך בירוקרטי ומשפטי, מה שיאט את קצב החדשנות ויפגע בתחרותיות של השוק האמריקאי.

במקרים רבים, חברות סטארט-אפ זקוקות לבהירות רגולטורית כדי לתכנן את מוצריהן ושירותיהן בהתאם. חוסר ודאות לגבי הכללים הנהוגים בתחומי AI קריטיים, כגון פרטיות נתונים, אתיקה של אלגוריתמים ואחריות משפטית, עלול להקשות על חברות אלו לפתח מוצרים שיעמדו בדרישות עתידיות. מצב זה עלול להוביל לכך שחברות יבחרו בגישה זהירה מדי, יפתחו פתרונות מוגבלים יותר, או אף ימנעו כליל מכניסה לתחומים מסוימים, ובכך יפגעו בפוטנציאל הצמיחה של תעשיית ה-AI כולה.

צו ה-AI הוא עוד שלב ברגולציה הבלתי נגמרת סביב בינה מלאכותית

לאן זה הולך מכאן?

על אף הצו המנהלי של טראמפ, נראה כי המילה האחרונה בנוגע לרגולציה של AI בארצות הברית תהיה שייכת בסופו של דבר לקונגרס. בימים אלה, מתקיימים דיונים נרחבים בבתי המחוקקים בארצות הברית במטרה לגבש חוקים פדרליים שיספקו מסגרת רגולטורית מקיפה וברורה יותר לתחום. עם זאת, תהליך החקיקה בקונגרס הוא מורכב וארך זמן, במיוחד בנושאים חדשניים ורגישים כמו AI, שבהם ישנם אינטרסים רבים ומחלוקות פוליטיות עמוקות. העיכובים בחקיקה הפדרלית, בשילוב עם אי הוודאות שיצר הצו המנהלי, עלולים להאריך את תקופת הלימבו המשפטי שבה שרויה תעשיית ה-AI, מה שיפגע ביכולתה להתפתח באופן אופטימלי.

הדיונים בקונגרס עוסקים במגוון רחב של נושאים, החל מהגדרת AI ועד לקביעת עקרונות אתיים, דרישות שקיפות ובקרה, והטלת אחריות משפטית על מפתחים ומפעילים של מערכות בינה מלאכותית. קיימת הסכמה כללית כי יש צורך ברגולציה, אך המחלוקת היא לגבי האופי, ההיקף והגישה הרצויה. האם יש לאמץ גישה עדינה המעודדת חדשנות עם פיקוח מינימלי, או שמא גישה מחמירה יותר הדוגלת בהגנה חזקה על הציבור? שאלות אלו עומדות בלב הדיונים ומספקות אתגר משמעותי למחוקקים.

שיעורים מהעבר

ההיסטוריה מלמדת כי רגולציה של טכנולוגיות חדשות היא תהליך מורכב וארוך, לעיתים קרובות מלווה בטעויות ובחוסר הבנה ראשוני. כך היה עם האינטרנט, הרשתות החברתיות וטכנולוגיות נוספות שעברו מסלול דומה. במקרה של AI, מדובר בטכנולוגיה בעלת פוטנציאל טרנספורמטיבי עצום, אך גם עם סיכונים משמעותיים. לכן, קיים צורך דחוף במסגרת רגולטורית עקבית וברורה שתדע לנווט בין הקצוות – לעודד חדשנות מצד אחד, ולהבטיח הגנה על הציבור ועל ערכים דמוקרטיים מצד שני.

צווי מנהל, מעצם טבעם, הם כלים בעלי הגבלה, ואינם יכולים להחליף חקיקה מקיפה ומתואמת. הניסיון ליצור “ספר חוקים אחד” באמצעות צו מנהלי, במקום באמצעות תהליך חקיקה דמוקרטי ושקוף, עלול להיתפס כהתערבות פוליטית ולהחריף את הקטבים בין הגורמים השונים. במקום לייצר סביבה יציבה וצפויה, הוא מותיר את התעשייה על כרעי תרנגולת, תלויה בשינויים פוליטיים ואפשרויות להתערבות משפטית.

החשיבות של קונצנזוס ושיתוף פעולה

הקמת מסגרת רגולטורית אפקטיבית עבור AI דורשת שיתוף פעולה נרחב בין כל הגורמים הרלוונטיים: הממשל הפדרלי, המדינות, התעשייה (כולל סטארט-אפים), ארגונים אקדמיים, גופים אתיים והציבור הרחב. גיבוש קונצנזוס סביב עקרונות יסוד והסכמה על מטרות משותפות הם קריטיים להצלחת התהליך. כל ניסיון לכפות פתרונות “מלמעלה” או לבצע פעולות חד-צדדיות, כפי שמשתקף לכאורה בצו המנהלי של טראמפ, עלול ליצור התנגדות, לעכב את ההתקדמות ולפגוע ביכולתה של ארצות הברית לממש את הפוטנציאל המלא של הבינה המלאכותית באופן אחראי ובטוח.

בסופו של דבר, עתיד הרגולציה של AI בארצות הברית תלוי ביכולתם של המחוקקים והרגולטורים ללמוד מהטעויות ומהאתגרים של העבר, ולגבש גישה שתהיה גמישה דיה כדי להתמודד עם קצב ההתפתחות המהיר של הטכנולוגיה, אך גם חזקה דיה כדי להגן על הציבור מפני הסיכונים האפשריים. רק עם מאמץ מתואם ומשותף ניתן יהיה להניח את היסודות לרגולציה שתשרת את האינטרסים של כולם, ותאפשר ל-AI לשגשג ולתרום לחברה באופן חיובי ובר קיימא.

הצו המנהלי של טראמפ משמש תזכורת חיה למורכבות הטמונה ברגולציה של טכנולוגיות חדשניות. בעוד הכוונה ליצור מסגרת אחידה ראויה להערכה, הדרך ליישום עלולה להיות רצופת מהמורות. תעשיית ה-AI, ובמיוחד סטארט-אפים, זקוקה לבהירות וליציבות רגולטורית כדי לפרוח. כל פתרון חלקי או חד-צדדי עלול להוביל לחוסר ודאות משפטית ולעכב את קצב ההתפתחות, בדיוק ההפך ממה שהצו המנהלי ביקש להשיג. הדיונים בקונגרס והיכולת לגבש קונצנזוס רחב הם שיקבעו בסופו של דבר את אופי הרגולציה העתידית בארצות הברית.