כשבינה מלאכותית כותבת את “משחקי הכס” הבא

יש תחושות שכל חובב ספרות מכיר היטב – ההמתנה המתמשכת לספר הבא בסדרה אהובה, התקווה שהפעם הסופר יפתיע עם תאריך יציאה – ואז שוב אכזבה. עבור מעריצי ג’ורג’ ר.ר. מרטין, המחכים כבר יותר מעשור ל”רוחות החורף”, התחושה הזו הפכה כמעט למיתולוגיה בפני עצמה. אבל מה אם יום אחד פשוט נמאס לחכות? מה אם במקום להמתין להשראה של מרטין, אפשר פשוט לבקש מ‑ChatGPT לכתוב את הספר הבא? זה נשמע כמו מדע בדיוני, אך בפועל, זו בדיוק המציאות המשפטית והטכנולוגית שבה אנחנו חיים.

“ריקוד עם הצללים”

על פי דיווחים בתקשורת הטכנולוגית, זה היה בדיוק הניסוי שביצעו עורכי הדין של מרטין במסגרת מאבק משפטי רחב יותר. הם ביקשו מ‑ChatGPT לכתוב המשך ל”עימות המלכים”, הספר השני בסאגת “שיר של אש וקרח”. התוצאה, כך נטען, הייתה מדויקת עד כדי צמרמורת – המערכת יצרה תקציר מפורט לספר דמיוני בשם “ריקוד עם הצללים” (A Dance with Shadows).

הבינה המלאכותית לא הסתפקה בטקסט גנרי. לפי הדיווחים, היא בנתה עולם שלם, המציאה דמות חדשה ממשפחת טארגאריין בשם “ליידי אלרה”, שילבה מוטיבים של קסם דרקונים עתיק, טוותה פוליטיקה אכזרית ואף שתלה רמזים לספרים קודמים – אלמנטים המזוהים עמוקות עם סגנונו של מרטין.

מכאן עלתה המסקנה המתבקשת – כדי לייצר פלט כזה, המודל היה חייב “לקרוא” את ספרי המקור. ומרטין, כך ברור, מעולם לא נתן לכך אישור. לא מפתיע שהוא עצמו כינה את התופעה “גניבה של הנשמה היצירתית”.

איגוד הסופרים נגד OpenAI

האירוע הזה הפך לאבן יסוד בתביעת ענק שמרעידה את עמק הסיליקון. איגוד הסופרים האמריקאי (Authors Guild), יחד עם שמות בולטים כמו ג’ון גרישם, שרה סילברמן וכמובן מרטין, תובעים את OpenAI ואת השותפה האסטרטגית שלה מיקרוסופט.

מכתב התביעה נחשפים נתונים מרשימים: לטענת התובעים, ChatGPT אומן על כ‑300,000 ספרים שנכללו במאגרי נתונים המכונים “Books1″ ו‑”Books2”. חלק גדול מהחומר הזה, כך נטען, הגיע ממקורות פיראטיים ומספריות צל כמו Library Genesis ו‑Bibliotik, ללא רשות וללא תשלום ליוצרים.

עד לאחרונה הסתמכו חברות ה‑AI על טענת “שימוש הוגן” (Fair Use), וטענו שהמודלים אינם מעתיקים יצירות אלא לומדים תבניות שפה, בדומה ל”ספרייה ענקית” או “קורא על‑אנושי”. אלא שהטיעון הזה עמד בפני מבחן משמעותי.

בסוף אוקטובר 2025, השופט הפדרלי סידני סטיין מבית המשפט המחוזי בניו‑יורק קבע תקדים דרמטי. הוא דחה את בקשת OpenAI לסלק את התביעה על הסף, וקבע כי פלטים של בינה מלאכותית עשויים להיחשב “דומים מהותית” (Substantially Similar) ליצירות המקור, ובכך להוות הפרת זכויות יוצרים בפני עצמם.

סטיין הדגיש כי פלטים כאלה אינם רק כלי עזר, אלא עלולים לשמש “תחליפים פוטנציאליים” ליצירה המקורית. המשמעות מרחיקת הלכת היא, שגם אם ה‑AI לא מעתיקה מילה במילה, היא עשויה לגנוב את “המהות” של היצירה.

האם הספרים בסכנה?

איגוד הסופרים טוען שהנזק כבר כאן. לפי דיווחים, סטודנטים וקוראים משתמשים ב‑AI כדי לקבל סיכומים מדויקים להפליא של פרקים במקום לרכוש את הספרים עצמם. עורכי הדין של היוצרים טוענים כי מדובר למעשה במכונה שמייצרת נגזרות מסחריות במסווה של חדשנות טכנולוגית.

גילוי ראיות ופיצויים שעלולים להגיע למיליארדים

בשנת 2026 נכנסת התביעה לשלב הקריטי של גילוי הראיות (Discovery). כעת עשויים להיחשף הסודות המסחריים העמוקים ביותר של OpenAI: אילו ספרים שימשו לאימון? כיצד פועל האלגוריתם?
הסיכון הכלכלי עצום.

רק בספטמבר האחרון נרשם תקדים משמעותי כאשר חברת Anthropic, מפתחת מודל Claude, הסכימה לשלם כ‑1.5 מיליארד דולר בהסדר פשרה בתביעה דומה. אם OpenAI תפסיד, הפיצויים הרטרואקטיביים עלולים להיות גבוהים בהרבה.

מרטין עצמו כבר הצהיר בעבר שלא יסיים את ספרו אם ה‑AI תעשה זאת לפניו – אמירה דרמטית שמסמלת את עומק המשבר. אך מעבר לכסף ולמשפט, מרחפת שאלה עמוקה יותר: האם הבינה המלאכותית בדרך להפוך ל”נטפליקס של הספרות”? מכונה שמייצרת ספרים, סדרות ושירים בהתאמה אישית, בלחיצת כפתור?

האמת היא שזה כבר קורה. יוצרים ותסריטאים משתמשים בכלים הללו יותר ויותר, והתביעה הנוכחית עשויה להיות המחסום האחרון לפני מציאות שבה הגבול בין יצירה אנושית לאלגוריתם ייעלם לחלוטין.

סיפור על מעריצים חסרי סבלנות

המאבק סביב “ריקוד עם הצללים” הוא הרבה יותר מסיפור על מעריצים חסרי סבלנות. הוא מגלם את אחת השאלות הגדולות של עידן הבינה המלאכותית: מי שולט ביצירה, מי מרוויח ממנה, ומה יישאר מהייחוד האנושי בעולם שבו אלגוריתמים מסוגלים לכתוב את “משחקי הכס” הבא. המשפט עוד רחוק מסיום, אבל דבר אחד ברור – התעשייה כולה עומדת בפני רגע מכונן, כזה שיקבע את עתיד היצירה בעשורים הקרובים.