אם גם אנדריי קרפאתי ב-FOMO, אתם יכולים לנשום לרווחה

יש משפט אחד שתפס השבוע את קהילת הפיתוח בגרון: “מעולם לא הרגשתי כל כך מאחור כמתכנת”. הדובר הוא אנדריי קרפאתי, ממייסדי OpenAI והאיש שהוביל את ה-AI בטסלה. כשאדם ברמה הזו מודה שהוא מרגיש שהוא לא עומד בקצב, האינסטינקט של כולנו הוא להיבהל. אם הוא מאחור, מה נגיד אנחנו? אבל כאן מגיע הטוויסט: הציוץ שלו לא באמת אומר “אנחנו מפסידים”. הוא אומר “תנאי המגרש השתנו”. וזה בדיוק מה שאמור להרגיע אתכם. כי כשכללי המשחק מתחלפים באמצע, הפער שאתם מרגישים הוא לא פער של יכולת – הוא פער של מודל עבודה.

זה לא שאתם מתקלקלים – המקצוע עובר ריפקטור

קרפאתי, שכבר אמר בעבר לא פעם שעידן התכנות משתנה מהיסוד, מתאר תהליך שקשה להודות בו בקול רם: התרומה האנושית בתוך הקוד נעשית דלילה יותר. לא כי החשיבה נעלמה, אלא כי היא זזה שכבה אחת למעלה. פעם הערך היה “לכתוב מאפס”. היום הערך הוא ביכולת להגדיר כוונה, לפרק בעיה, להנחות מערכת, ולבחור בין חלופות.

באותו כיוון, בוריס צ’רני (מי שבנה את קלוד קוד ב-Anthropic), הגיב לציוץ וסיפר על חודש שבו כמעט לא פתח IDE, בזמן שהמודל ייצר עבורו המון שינויים במערכת. הסיפור הזה הוא סימפטום – הוא מצביע על מעבר מתכנות של שורות לתכנות של תהליכים.

חשוב לדייק, זה ממש לא אומר שה-IDE מת – זה אומר שהעבודה הופכת להיות יותר אסינכרונית. ה-AI עובד בנפרד, כמו עוד מפתח בצוות, ואתם עוברים ממצב של הקלדה למצב של סקירה, הכוונה ואישור.

שכבת אבסטרקציה חדשה נולדה

הנקודה החדה ביותר אצל קרפאתי היא לא ש”המודלים כותבים מהר”. נוצרה שכבה חדשה של הנדסה: סוכנים (Agents), תתי-סוכנים, הקשר (Context), זיכרון, והרשאות. לא מדובר בכלי שמציע השלמת קוד, אלא בסביבת עבודה שמתנהגת כמו מערכת הפעלה חדשה, ואתם צריכים לדעת לתכנת אותה.

הבעיה היא לא ללמוד, אלא “לפרוק” (Unlearning)

מפתחים מנוסים סוחבים רשימה מנטלית של “מה המודל לא יכול לעשות”. אלו צלקות קרב מתקופות של הזיות ובאגים מטופשים. אבל הרשימה הזו מתיישנת מהר, לפעמים תוך חודש. כאן נכנס מושג ה-Reset Cycle – היכולת להתעדכן, לבדוק מחדש, ולמחוק הנחות ישנות. בעולם החדש, ידע על יכולות מודל הוא נכס לטווח קצר. אל תנהלו את עצמכם לפי מגבלות שפג תוקפן.

רגע של אחריות: מה הסיכון?

הסיכון האמיתי ב”המון PRs” הוא לא הכמות, אלא העיוורון. בלי מערכת אימות חזקה, הכמות מייצרת אשליה של התקדמות בזמן שהמורכבות והחוב הטכני מצטברים בשקט. המעבר הזה מחייב אתכם להיות מקצועיים יותר במקומות אחרים: פחות “מי כותב” ויותר “מי מאמת”.

קיבלנו כלי חייזרי. בלי מדריך | Andrej Karpathy

מה זה אומר להפשיל שרוולים? (5 צעדים פרקטיים)

1. מאמצים תהליך בקרה, לא עוד כלי: הערך שלכם עובר מייצור לבחינה. תנו לכל שינוי מסלול אימות: בדיקות אוטומטיות, סקירה והרצה. בלי זה, אתם פשוט מאיצים טעויות.

2. כותבים כוונה לפני קוד: מודלים עובדים טוב יותר כשיש להם יעד ברור. כתבו מפרט קצר: מה המטרה, מה הקלט ומה אסור שיקרה. מאוד דומה לדרך הנכונה לגבי איך כותבים פרומפט (הנחיה) גם מחוץ לעולמות הקוד.

3. מקימים “פלייבוק אישי” של אמון: תנהלו רשימה של איפה אתם סומכים על הכלי ואיפה לא. זה מייצר שקט בתוך המרדף.

4. מבצעים Reset Cycle חודשי: בחרו משימה אחת שחשבתם שהמודל לא מסוגל לבצע, ונסו שוב עם הכלים של היום. תופתעו לגלות שהגבול זז.

5. ה-IDE הוא כבר לא כל הסיפור: תבינו שהכוח זז לתכנון ותזמור. מי שישלוט בשכבת הניהול של הסוכנים, יחזיק ביתרון הגדול ביותר.

אז בת׳כלס, אם אנדריי קרפאתי מרגיש מאחור, אתם בחברה טובה. אבל הנשימה לרווחה צריכה להימשך שנייה אחת בלבד. מיד אחריה מפשילים שרוולים – לאו דווקא כדי לעבוד קשה יותר, אלא כדי להפסיק לעבוד לפי מגבלות שכבר לא קיימות.