בוגר LetsAI נכנס לתחרות של אלפי יוצרים – עם סרט אימה שנוצר ב – AI

השעה מאוחרת. גבר יושב לבדו בבית שבו התגורר בעבר עם אשתו, שמתה חודשים קודם לכן. לפתע מגיעה לטלפון שלו הודעה קצרה ממנה: "Hello". מכאן מתחיל סרט אימה שלא מנסה להפחיד באמצעות מפלצות או הבהלות צפויות, אלא דרך משהו מטריד הרבה יותר - האפשרות שהעבר שממנו ניסיתם לברוח עדיין יודע איך להשיג אתכם.

המדריכים תמיד חינמיים, אבל אם בא לכם להתמקצע - יש גם קורס יצירת סרטים עם AI

לפרטים נוספים לחצו כאן >>

מיליון דולר ואלפי יוצרים מכל העולם

פסטיבל הסרטים הגלובלי של היגספילד (Higgsfield Global Film Festival) הוא תחרות בינלאומית ליצירת סרטים קצרים באמצעות בינה מלאכותית. התחרות נפתחה ב-10 באוגוסט 2026, והיוצרים נדרשים להשלים ולהגיש את הסרטים עד 3 בספטמבר.

קרן הפרסים הכוללת עומדת על מיליון דולר ומתחלקת בין 14 זוכים. הסרט שיגיע למקום הראשון יזכה ב-500 אלף דולר, המקום השני ב-200 אלף דולר והמקום השלישי ב-100 אלף דולר. לצד אלה יוענקו גם פרס חביב הקהל ועשרה ציונים לשבח.

יוצרים יכולים להשתתף לבד או בצוות של עד ארבעה אנשים, כאשר אורך הסרט המינימלי הוא שלוש דקות. היגספילד מאפשרת כמעט כל סיפור וכל ז'אנר, אבל הסרטים עצמם צריכים להיווצר במסגרת סביבת העבודה שלה.

אחד המרכיבים המעניינים בתחרות הוא מסלול "יוצרים בפומבי" (Create in Public). במקום להסתיר את תהליך העבודה עד להגשת הסרט הסופי, המשתתפים יכולים לפרסם כבר בתחילת הדרך סצנה, כרזה או תקציר, ובהמשך להוסיף גרסאות, קטעים ועריכות חדשות. הקהל יכול לעקוב אחר התהליך ולתמוך בפרויקטים שהוא רוצה לראות ברשימה הקצרה.

עד 50 מהפרויקטים שיקבלו את התמיכה הקהילתית הגבוהה ביותר יוכלו להתקדם לרשימת המועמדים שתיבחן בידי צוות השופטים. היגספילד יכולה לבחור פרויקטים נוספים באופן עצמאי ואף להעניק ליוצרים בולטים קרדיטים שיסייעו להם להשלים את הסרט.

היוצר הישראלי שנכנס לתחרות

בין אלפי היוצרים המשתתפים בפסטיבל נמצא גם אורי קצין, עובד ערוץ הכלכלה, ערוץ 10, בוגר תואר ראשון במשחק וקולנוע ומשתתף בקורס "פרסומות, משפיענים, סרטים ו-AI" של LetsAI.

קצין יצר לבדו את הסרט "הודעה אחרונה" (Last Message), פרויקט קולנועי קצר שנוצר במהלך חלון ההפקה של התחרות. כל הנכסים החזותיים וקטעי הווידאו בסרט הופקו בתוך סביבת היגספילד.

הבחירה ליצור את הסרט כפרויקט יחיד אינה רק פרט טכני. היא מדגימה את השינוי שמתרחש כיום בעולם הקולנוע: יוצר בודד יכול לפתח רעיון, לעצב דמויות, לבנות לוקיישנים, להפיק שוטים ולגבש שפה קולנועית שלמה באמצעות כלי AI. הטכנולוגיה אינה מחליפה את הצורך בבימוי, בטעם או בהבנת סיפור. להפך, היא מעניקה ליוצר את חומרי הגלם ומעמידה במבחן את היכולת שלו לקבל החלטות קולנועיות מדויקות.

אורי קצין, בוגר Lets AI

כשהמוכר הופך למאיים

הסרט נפתח כאשר גבר מכונס מבלה את הלילה לבדו בבית המוזנח שבו חי בעבר עם אשתו אמילי, שמתה כמה חודשים קודם לכן. כשהודעות מתחילות להגיע מהטלפון שלה, הן אינן כוללות איומים או הצהרות על-טבעיות. אמילי פשוט כותבת כאילו חיי הנישואים הרגילים שלהם מעולם לא הסתיימו.

דווקא היומיומיות הזאת היא שהופכת את הסיטואציה למטרידה. ההודעות מוכרות, אינטימיות ושגרתיות, אבל האדם ששולח אותן אינו אמור להיות מסוגל לעשות זאת. ככל שההתכתבות נמשכת, ההודעות מתחילות להפגין מודעות מדויקת יותר למתרחש בתוך הבית.

אימה ללא הבהלות

הסרט נבנה סביב רעיון "המאוים" או "האלביתי" של זיגמונד פרויד (Sigmund Freud), המתאר מצב שבו משהו מוכר ובטוח משנה מעט את ההקשר שלו והופך לזר ומטריד. הודעה מבן או בת זוג היא חלק רגיל מהחיים. הודעה מאדם שמת כבר מערערת בבת אחת את ההיגיון שעליו נשענת המציאות.

קצין בחר לייצר את המתח ללא דיאלוגים, הבהלות פתאומיות או דימויי אימה מקובלים. הסכנה אינה מוצגת ישירות. היא נבנית דרך ההודעות, דרך השקט ובעיקר דרך הפרטים שהצופים מתחילים לזהות בתוך הבית.

סרטו של אורי קצין

הבית מספר את מה שהדמות מסתירה

הבית שבו מתרחש הסרט אינו רק רקע. הוא משמש דמות נוספת בסיפור ומכיל עקבות של מערכת היחסים ושל האירוע שקדם לעלילה. צילום סדוק, קיר שתוקן בצורה רשלנית, חפצים שנערמו וחדרים שנותרו בחשכה מספקים רמזים בלי להסביר אותם במפורש.

בהדרגה מתעורר החשד שמותה של אמילי לא היה תאונה, ושייתכן שבעלה יודע הרבה יותר מכפי שהוא מוכן להודות. הסרט אינו מספק הסבר חד-משמעי למקור ההודעות. במקום לפתור את התעלומה, הוא משתמש בה כדי לעסוק באשמה, בהדחקה ובחוסר היכולת לקבור לחלוטין את העבר.

שפה קולנועית שנשענת על מה שלא רואים

העיצוב החזותי של הסרט מתבסס על אסתטיקה מאופקת של אימה קולנועית. פלטת הצבעים מורכבת מכחולים דהויים, גוונים אפורים, חומים מלוכלכים וצללים עמוקים. בתחילת הסרט, האור הקר של הטלוויזיה משמש כמקור התאורה המרכזי ומדגיש את הבדידות ואת תחושת הקיפאון בבית.

גם המצלמה אינה ממהרת. היא נשארת סבלנית ומתבוננת, ומשאירה בפריים דלתות פתוחות, מסדרונות חשוכים ואזורים ריקים סביב הדמות. הקומפוזיציות האלה גורמות לצופים לחפש בעצמם את האיום בתוך התמונה, גם כאשר אין בה דבר ברור שאפשר להצביע עליו.

ההחלטה למקם את העלילה כולה בבית אחד סייעה לשמור על רציפות חזותית, שהיא עדיין אחד האתגרים המרכזיים ביצירת סרטים באמצעות AI. הסלון, המסדרון, אזור חדר השינה והחדר הקטן מתחברים למרחב אחד עקבי, אבל כל אחד מהם חושף שכבה נוספת בסיפור.

החלק המעניין ב"הודעה אחרונה" אינו רק העובדה שהוא נוצר באמצעות בינה מלאכותית. הסרט מזכיר שגם כשהטכנולוגיה מסוגלת לייצר כמעט כל תמונה, קולנוע נבחן בבחירה מה לא להראות. המתח נוצר כאן בתוך המרווח שבין הודעה תמימה, חדר חשוך וזיכרון שהדמות ניסתה להדחיק. זהו בדיוק המקום שבו כלי יצירה חדשים פוגשים עקרונות קולנועיים ותיקים.

אורי קצין זקוק כעת לתמיכת הקהילה כדי להתקדם בתחרות. היכנסו לעמוד הפרויקט, צפו בסרט, ואם אהבתם אותו העניקו לו תמיכה בהיגספילד. כל תמיכה יכולה לסייע ל"הודעה אחרונה" להגיע לרשימה הקצרה ולעמוד מול חבר השופטים של הפסטיבל.