יש שירים שמלווים אותנו שנים. השיר Hurt של Nine Inch Nails הוא אחד מהם בשבילי. רבים מכירים את הגרסה של ג’וני קאש וחושבים שהיא המקורית, אבל השיר המקורי שייך ל-NIN! מדובר במוזיקה שמהדהדת בי מנעורי ועד היום, שתמיד חיכתה לרגע המדויק שבו אוכל להעניק לה פרשנות אישית מוזיקלית. והנה הטוויסט – עד לפני כמה חודשים לא הייתי מאמין שאוכל לתת לה גם פרשנות חזותית, אבל כך עשיתי ואין מופתע ממני מהתוצאה.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
תהליך ההפקה המוזיקלית
את הגרסה שלי ל-Hurt לא יצרתי ביום ולא בשבוע. זה היה תהליך ארוך של חודשים, שנבנה לאט, מתוך הקשבה. חשוב לציין: המוזיקה לא נוצרה עם AI. היא כולה שלי! נגינה, עיבוד, הפקה, מיקס וכו’.

לפרטים על קורס יצירת פרסומות, קליפים וסרטים עם AI, לחצו פה.
לאחר שיצרתי גרסה ראשונית עם פסנתר בלבד, כל כמה ימים הייתי מקשיב לה כמו שהיא, מייצא אותה, ויוצא להליכה בשדות עם אוזניות. במהלך ההליכה הייתי רושם לעצמי מנטלית — מה מדויק, מה מרגיש לא פתור, מה חורג, מה חסר. ואז חוזר לאולפן, משנה רק את מה שצריך, ושוב נותן לזמן לעשות את שלו. לפעמים כמה ימים, לפעמים שבועות…
היום, כשיש אפשרות ליצור מוזיקה בלחיצת כפתור, קל לשכוח את הערך שבשהייה. יש הבדל עמוק בין יצירה שנעשית “ברגע” לבין יצירה שמתבשלת לאורך זמן. כשנותנים למוזיקה לשקוע, לא רק התוצאה הטכנית משתפרת, אלא שהתחושה היא שהיצירה עברה תהליך בירור ודיוק אמיתי — גם ביוצר וגם במאזין.
החזון הוויזואלי
בשלב שבו המוזיקה התייצבה, התחלתי לבנות את העולם הוויזואלי. לא רציתי אוסף של תמונות יפות — רציתי סיפור. וזה אולי היה האתגר הכי גדול בשבילי בתור מוזיקאי. אני לא תסריטאי ולא במאי, אבל ידעתי שאני רוצה דמות מרכזית.
כך נולד Clay — איש החימר עם החזה השבור. חומר גלם רך, כזה שאפשר לעצב, לפסל, לבנות ממנו מחדש וגם לראות בו כל סדק. עבדתי על הדמות הזו יחד עם ChatGPT. ניסחנו שוב ושוב מה היא אמורה לשדר, איזו תחושה היא נושאת, איך היא לא תהיה פשוט “יפה” אלא שבירה, אנושית, עם סדק בלב. הניסוח היה חשוב לא פחות מהתמונה כי הוא זה שהזין את הפרומפטים ב-MidJourney וב-Kling.

הדמות שיצרתי – CLAY.
ניסיתי אינספור גרסאות עד שהרגשתי שזה זה — שהמבט הלא־קיים שלו, והאור שבוקע מהשבר שבחזה, משדרים בדיוק את מה שרציתי. וכאן קרה משהו מפתיע – המסע הזה גרם לי להסתקרן מעולם הסיפור. התחלתי לקרוא על כתיבה ומחזאות וללמוד על מבנה של סצנה, להבין מה מחזיק דמות, מה בונה עולם וכו’.
אנשים לפעמים אומרים שבינה מלאכותית מחלישה את המוח. לי זה מרגיש הפוך – אני מתרחב. אני מרגיש שאני צולל לעולמות חדשים, חוצה גבולות שהיו סגורים בפני קודם — ויוצא מהם עם תובנות חדשות.
האנימציה
לאחר שהסטוריבורד המילולי והוויזואלי הושלם, עברתי לשלב האחרון: האנימציה. כל הסצנות רונדרו והונפשו באמצעות Kling AI כשאת הפרומפטים יצרתי בעזרת ChatGPT בהתאם להנחיות שלי. בלי תנועות מצלמה, בלי קפיצות — כמו חוויה שנמצאת בתודעה של הדמות עצמה.
בסופו של דבר, מה שעמד לנגד עיניי לאורך כל הדרך — זה הרצון ליצור יצירה שלמה, להצליח לספר סיפור. לא סתם רצף של קליפים, לא הדגמת יכולות טכניות, אלא סיפור שיש בו הקשבה למוזיקה, עקביות רגשית, ודמות שאפשר להזדהות איתה. אני מקווה שזה עובר ושזה יצליח לגעת במאזינים, בצופים ואולי גם ביוצרים אחרים שמחפשים את הדרך האישית שלהם לשלב בין רגש לטכנולוגיה.