מאז ש-ChatGPT יצא לאוויר העולם, האקדמיה מצאה את עצמה בתוך מרוץ חימוש. מצד אחד, סטודנטים שמנצלים בינה מלאכותית כדי לקצר תהליכים, לכתוב עבודות או פשוט להעתיק. מצד שני, מרצים שמתמודדים עם המשימה הלא פשוטה של לגלות מי השתמש ב-AI ומי לא. אבל משהו השתנה, במקום להילחם בטכנולוגיה, מרצים רבים החלו לאמץ אותה בעצמם. דו”ח חדש של Anthropic סוף סוף מספק נתונים אמפיריים – יותר מ־74 אלף שיחות אנונימיות של מרצים עם Claude שנבחנו במאי-יוני 2025, בתוספת סקרים מאוניברסיטת נורת’איסטרן. המסקנה ברורה – AI לא מחליף מרצים, אלא כבר משנה את סדר היום באקדמיה.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
מכתיבת סילבוס למשחקי בריחה
השימוש הנפוץ ביותר הוא יצירת חומרי לימוד. יותר ממחצית מהשיחות שנותחו עסקו בהכנת סילבוסים, מערכי שיעור וסימולציות מקצועיות. במקום לבלות שעות בהקלדה, מרצים מבקשים מ-Claude טיוטה ראשונית ומוסיפים את המגע האישי. היתרון ברור – חיסכון אדיר בזמן. החיסרון – אם כולם משתמשים באותו כלי, האם לא נקבל בסוף חומרי לימוד דומים מדי? זו שאלה שמרצים כבר מעלים בעצמם.
כשהכיתה הופכת לזירת משחק
הדו”ח חושף מגמה מפתיעה: Claude Artifacts. לא עוד תשובות טקסטואליות, אלא ממש כלים אינטראקטיביים. מרצים בנו משחקי בריחה ללימוד מושגים, סימולציות בכימיה ובכלכלה, חידונים עם פידבק מיידי, ולוחות מחוונים שממחישים צירי זמן היסטוריים.
מרצה אחד סיפר בהתרגשות שהצליח לייצר ניסוי שבעבר היה בלתי אפשרי מבחינת זמן ומשאבים. הפוטנציאל עצום, אבל לא לכל אחד. האם כל מרצה יידע להפיק כלים כאלה? או שנראה כאן פער דיגיטלי בין “חדשניים” לבין אלה שפחות שולטים בטכנולוגיה?
האזור האפור של הציונים
כשהשיחה עוברת להערכה ולציונים, התמונה מסתבכת. במקרים שבהם מרצים כן השתמשו ב-AI לבדיקות, כמעט חצי מהם (48.9%) עשו זאת באוטומציה מלאה. זאת למרות שהם עצמם דירגו את התחום הזה כפחות יעיל ואף בעייתי מבחינה אתית. המתח כאן ברור – סטודנטים מצפים למשוב אנושי, לא להערה גנרית מאלגוריתם. אם יותר מדי מהתהליך יעבור למכונה, האמון עלול להיפגע.
מהפכה שקטה בשיטות ההוראה
השימוש ב-Claude לא נעצר בהכנת חומרים, הוא משנה את ההוראה עצמה. במקום תרגילים טכניים, מרצים מתמקדים יותר בדיון עיוני. בקורסי תכנות, למשל, פחות מתעסקים ב”דיבוג” (תהליך מציאת ותיקון שגיאות בקוד מחשב) ויותר בשאלות יישומיות. חלקם אף בונים מטלות “עמידות ל-AI”, כאלה שלא ניתן לפתור באמצעות מודל טקסטואלי בלבד, אלא דורשות עבודת שטח או חשיבה ביקורתית. אחד המרצים סיפר בגאווה על סטודנט שהתלונן ש-Claude “לא עוזר לו בשיעורי הבית” – מבחינתו, זה היה ניצחון.
בין אוטומציה ליצירתיות
הדו”ח מראה קו ברור:
-
במשימות קריאטיביות, כמו הוראה או כתיבת מענקי מחקר, Claude נתפס כשותף לסיעור מוחות.
-
במשימות אדמיניסטרטיביות כמו ניהול כספים, טפסים, רישום וקבלה – הוא כבר הופך לאוטומט על מלא.
אבל חשוב לזכור את מגבלות הדו”ח. הנתונים מגיעים בעיקר ממרצים באקדמיה (לא מורים ב-K-12), ורובם מאמצים מוקדמים של הטכנולוגיה. לא בטוח שמה שנכון עבורם מייצג את כלל מערכת ההשכלה. סקרים חיצוניים כמו של Gallup מדברים על חיסכון ממוצע של כמעט 6 שעות בשבוע הודות ל-AI, אבל זה נתון כללי, לא ספציפי ל-Claude.
האם זה סוף המרוץ?
Claude לא מחליף מרצים, הוא משנה את תפקידם. פחות בירוקרטיה, פחות בדיקות טכניות, ויותר ליווי אישי, חשיבה ביקורתית ויצירתיות בכיתה. האתגר הגדול הוא לא ליפול לפיתוי של אוטומציה מהירה, במיוחד סביב ציונים. כי דווקא שם נבחן הערך האמיתי של מרצה – החיבור האנושי עם הסטודנטים. ואולי, אם נדע לאזן נכון, “מרוץ החימוש” לא ייגמר בהפסד של אחד הצדדים, אלא בניצחון של יצירתיות והוראה אנושית לצד AI.