תיק ההשקעות של קלוד עקף את המדד, אבל מי באמת מנהל אותו?

תיק השקעות קטן שהוצג כניסוי של קלוד עקף את המדד וגרר אחריו מיליוני דולרים של משקיעים. אבל מאחורי המספרים מסתתרת השאלה: מי באמת קיבל את ההחלטות. במבט ראשון, זה נראה כמו עוד אחד מאותם סיפורי AI. תיק השקעות של 50 אלף דולר, שנפתח בתחילת מרץ, קיבל משימה אחת בלבד - לנצח את המדד. חמישה חודשים אחר כך, לפי מפעילי החשבון The Claude Portfolio ברשת X, התיק עלה ב-19.04%, בזמן שמדד S&P 500, מדד רחב שעוקב אחרי 500 מהחברות הגדולות בארצות הברית, עלה ב-12.24%. הפער הזה מספיק כדי למשוך תשומת לב. הוא לא מספיק כדי להוכיח שמודל שפה יודע להשקיע טוב מבני אדם. מה שהפך את הסיפור למעניין באמת היה נתון אחר. לפי מפעילי החשבון, כ-27 מיליון דולר של משקיעים אמיתיים חיקו את העסקאות של התיק בזמן אמת. כאן הניסוי מפסיק להיות שעשוע טכנולוגי. כאשר אנשים מעבירים כסף אמיתי בעקבות תיק שממותג סביב שם של מודל AI, השאלה החשובה היא לא רק כמה התיק הרוויח, אלא מה בדיוק הם חושבים שהם קונים. וימים ספורים אחרי הכרזת הניצחון, החשבון שפרסם את כל הנתונים האלה הושעה מ-X, והתיעוד שעליו נשענה כל הטענה לשקיפות ירד מהאוויר.

תיק קטן עם רעיון גדול

מי שמצפה ממכונה שסורקת את השוק למצוא מאות מניות ולהרכיב תיק מורכב עלול להיות מופתע. התיק של קלוד (Claude) החזיק בערך 14 עד 15 פוזיציות בלבד, כלומר מספר מצומצם של מניות ונכסים. זה יותר דומה לתיק של משקיע אנושי סבלני מאשר למערכת מסחר אוטומטית שמבצעת מאות פעולות ביום.

גם ההחלטה המעניינת ביותר לא היתה בהכרח איזו מניה לקנות, אלא מתי לא לקנות. לפי מפעילי התיק, חלק משמעותי מהתשואה נצבר בזמן שכ-25% מהכסף ישב באג"ח ממשלתי אמריקאי קצר טווח, כלומר נייר חוב של ממשלת ארצות הברית שנחשב בדרך כלל סולידי יותר ממניה. במונחים פשוטים, חלק מהניצחון על המדד הגיע מכך שהתיק לא היה חשוף כולו לשוק המניות.

זה פרט חשוב, כי הוא שובר את הדימוי של AI כמשהו שחייב לפעול כל הזמן. לפעמים "החלטת השקעה" היא דווקא להחזיק מזומן או נכס שמרני יותר, ולחכות.

ההימור שהפך לסיפור

הפוזיציה הבולטת ביותר בתיק היתה ServiceNow, חברת תוכנה ארגונית שמספקת מערכות לניהול תהליכי עבודה בארגונים. זה לא שם שמדליק בדרך כלל את הדמיון של הציבור הרחב. זו לא יצרנית שבבים נוצצת או אפליקציה צרכנית שמיליונים פותחים בכל בוקר. ServiceNow מוכרת בעיקר לארגונים גדולים, שמשתמשים בה כדי לנהל שירות לקוחות, תהליכי IT, משימות פנים-ארגוניות ותהליכים מורכבים אחרים.

דווקא בגלל זה ההימור היה מעניין. בשוק התפתח חשש שסוכני AI, כלומר מערכות שמסוגלות לבצע משימות עבור המשתמש ולא רק לענות בטקסט, יהפכו חלק מתוכנות העבודה הארגוניות לפחות נחוצות. התיק של קלוד החזיק בעמדה ההפוכה. הרעיון היה שארגונים לא יזרקו את מערכות העבודה שלהם בגלל AI, אלא יצטרכו תשתיות כאלה כדי להכניס AI לתהליכים קיימים.

בינתיים, ההימור הזה קיבל חיזוק. בדוחות הרבעון השני של 2026 דיווחה ServiceNow על הכנסות מנויים של 3.877 מיליארד דולר, צמיחה שנתית של 24.5%, ועל כך שפעילות ה-AI שלה חצתה מיליארד דולר בערך חוזים שנתי, כלומר היקף ההכנסות השנתי הצפוי מחוזים קיימים.

עבור קורא לא פיננסי, זה הלב של הסיפור. קלוד לא "ניחש שמניה תעלה" כמו במשחק קזינו. לפחות לפי ההסבר שפורסם, התיק בנה תזה, כלומר סיפור השקעה מנומק, על האופן שבו AI ישתלב בתוך ארגונים. התזה הזו עבדה במקרה של ServiceNow. זה עדיין לא אומר שהיא תעבוד שוב.

וורן באפט, אבל עם מודל שפה

מפעילי התיק אוהבים להשוות את הגישה לוורן באפט, המשקיע המפורסם שמודד את עצמו מול המדד לאורך שנים ומעדיף להחזיק מעט השקעות שהוא מבין היטב. הרעיון פשוט להסבר גם בלי רקע פיננסי. לא קונים מניה בגלל תנועה קצרה במחיר, אלא בגלל נימוק עסקי ברור. כותבים למה החברה מעניינת, מחליטים כמה כסף לשים עליה, ומוכנים לחכות.

זו מסגרת יפה, והיא גם המקום שבו הסיפור מסתבך. כי אם היתרון הוא הנימוק, צריך לשאול מי כתב אותו. האם המודל בחר את העולם שבו הוא פועל, את המגבלות, את מקורות המידע ואת שיטת העבודה, או שמישהו בנה לו מסלול מאוד מסוים ורק נתן לו לרוץ בתוכו.

מאחורי הפרויקט עומד ד"ר אלחנדרו לופז-לירה (Alejandro López-Lira), חוקר מימון באוניברסיטת פלורידה שעוסק בשימוש במודלי שפה בשווקים פיננסיים. פרופיל האוניברסיטה שלו מציג אותו כחוקר בתחום המימון, עם עיסוק ב-AI, למידת מכונה ותמחור נכסים.

לופז-לירה מצייץ על הניסוי ומתייג את theaiportffolio (שבינתיים הושעה מ-x)

התיק הוצג ב-Autopilot, פלטפורמה שמאפשרת למשקיעים לעקוב אחרי תיקי השקעות ולהעתיק פעולות אוטומטית. לפי גילוי הסיכונים של Autopilot, הייעוץ בפלטפורמה ניתן דרך Autopilot Advisers, יועץ השקעות הרשום ב-SEC, רשות ניירות הערך האמריקאית.

זה פרט משפטי וטכני, אבל הוא חשוב. התיק הזה לא פעל בחלל ריק. הוא יושב בתוך מערכת פיננסית שמחברת בין רעיון שיווקי, כלי טכנולוגי וכסף אמיתי של משתמשים.

האדם בתוך המכונה

לופז-לירה עצמו הסביר שהפרומפט הראשוני היה קצר, אבל הפרמטרים האמיתיים נכתבו ברובם על ידו. זה משנה את הדרך שבה צריך לקרוא את הניסוי. קלוד קוד (Claude Code), כלי הקוד של אנטרופיק (Anthropic), יכול להריץ ניתוחים, לקרוא חומר, להפיק נימוקים ולעזור בבניית תזה.

אבל מודל שפה לא יושב לבדו מול השוק ומחליט מהו סיכון סביר. מישהו הגדיר לו איך לחפש, מה מותר לו לקנות, באיזו תדירות לבדוק את התיק, איך לשקלל מידע, ואיך להציג החלטה כהשקעה.

הוא גם לא הסתיר את המגבלות. בכתבה שפורסמה ב-MarketWatch אמר לופז-לירה שמודלי שפה "קשים לתפעול, הם ממציאים דברים ולפעמים אין להם את המידע הנכון", והדגיש שהם דורשים פיקוח אנושי ואינם יכולים לקבל החלטות השקעה באופן עצמאי. זו אמירה שמשנה את התמונה, כי היא מגיעה מהאדם שבנה את המערכת ולא ממבקר חיצוני.

לכן המשפט "קלוד מנהל תיק השקעות" הוא ניסוח מושך, אבל לא לגמרי מדויק. תיאור זהיר יותר הוא שקלוד משמש אנליסט מהיר בתוך מערכת השקעות שתוכננה בידי אדם. הוא יכול לעזור למצוא טיעונים, לבדוק חברות, להשוות נתונים ולהציע מהלכים. הוא לא בהכרח האדם, או במקרה הזה המכונה, שמחזיקה לבדה בהגה.

כשיש הרבה תיקים, תמיד יש מנצח

יש עוד סיבה להיזהר מההתלהבות. התיק של קלוד הוא לא הניסוי היחיד. לופז-לירה מפעיל כמה תיקים שממותגים סביב מודלי AI שונים, בהם ChatGPT, Grok ו-DeepSeek.

לפי כתבה שפורסמה ב-MarketWatch ביוני 2025, הוא החל להזרים המלצות של מודלים לאפליקציית Autopilot כבר בספטמבר 2023, והוסיף חשבונות של Grok ו-DeepSeek בתחילת 2024. התוצאות שם היו מעורבות. תיק ה-ChatGPT הציג 43.5% מאז ההשקה מול 34.7% למדד, אבל תיק DeepSeek עמד באותה נקודה על מינוס 0.25%.

מאז התמונה השתנתה. בראיון מאוחר יותר לניוזלטר הפיננסי AI Street מסר לופז-לירה שהתיקים האלה מושכים יחד כ-200 מיליון דולר ומעל 50 אלף משקיעים, ושתיק DeepSeek הציג כ-56% בשנה האחרונה. כלומר, התיק של קלוד אינו אפילו התיק הבולט ביותר במערך. הוא זה שקיבל את הזרקור בחודש הזה.

זה לא אומר שהתוצאות מזויפות. זה אומר שצריך להבין את הסביבה שבה הן מוצגות. אם מריצים כמה תיקים במקביל, בכל רגע יהיה קל יותר לספר את הסיפור של התיק שנראה הכי טוב עכשיו. בעולם המחקר קוראים לזה בחירת מנצחים בדיעבד. כשבודקים מספיק אפשרויות במקביל, תמיד תהיה אחת שנראית מצוינת, גם אם אין מאחוריה יכולת אמיתית.

עבור משקיע מתחיל, זה ההבדל בין ניסוי מדעי לבין חלון ראווה. ניסוי טוב שואל מראש מה מודדים, לאורך כמה זמן, מול מי משווים, ומה ייחשב ככישלון. חלון ראווה מציג את התוצאה הכי טובה ומבריקה שנראית כרגע.

חמישה חודשים הם לא הוכחה

הבעיה המרכזית בסיפור היא ממש לא שקלוד הצליח. יכול להיות שהתשואה אמיתית לגמרי. יכול להיות שהשילוב בין מודלי שפה, מחקר פיננסי והגדרות אנושיות טובות ייצור כלי השקעה מעניינים מאוד. מחקר של לופז-לירה ושותפים כבר בחן כיצד מודלי שפה יכולים לפעול כסוכני מסחר בסימולציות שוק, והראה שהם יכולים להתמיד באסטרטגיות כמו השקעת ערך או מסחר מומנטום כאשר מגדירים להם תפקידים ברורים.

אבל חמישה חודשים הם פרק זמן קצר מאוד בשוק ההון. מניות יכולות לזוז בגלל אירוע נקודתי, ריבית, דוחות טובים, גל התלהבות סביב תחום מסוים או סתם תזמון מוצלח. גם מנהלי השקעות אנושיים מנצחים את המדד לתקופות קצרות. החלק הקשה הוא לעשות את זה לאורך שנים, אחרי עליות, ירידות, שינויי ריבית, משברים ורגעים שבהם ההשקעה הפופולרית ביותר הופכת לפתע למסוכנת.

יש גם שאלה של אימות. חלק גדול מהנתונים שהוצגו סביב התיק הגיע מהפרויקט עצמו, מחשבון X ומדשבורדים של הפלטפורמה. בלי ביקורת חיצונית מלאה, קשה לדעת עד כמה הנתונים משקפים ביצועים שניתנים להשוואה נקייה למדד, אחרי עמלות, עיכובים, הבדלים בביצוע עסקאות ומגבלות של משקיעים שמעתיקים את התיק בפועל.

החשבון שנעלם

ואז קרה משהו שלא היה בתוכנית. ימים ספורים אחרי פרסום המאזן החגיגי, חשבון The Claude Portfolio הושעה מרשת X. מי שנכנס לכתובת שלו היום מקבל מסך שחור עם המילים "Account suspended", ההודעה הסטנדרטית של הרשת על חשבון שהוסר.

חשבון The Claude Portfolio הושעה מרשת X

ב-5 באוגוסט, יום אחד בלבד אחרי ציוץ התשואה, נעץ לופז-לירה בחשבון האישי שלו פוסט שמקשר לתיק. הניסוח היה בזמן עבר: "הרצת הניסוי הזה הייתה מהנה ומלמדת מאוד לגבי כמה טובות יכולות להיות מערכות מבוססות מודלי שפה". הפוסט עדיין נעוץ שם. מתחתיו מופיעה שורה אפורה: "This Post is from a suspended account".

הסיבה להשעיה אינה ידועה. X לא מפרסמת נימוקים במקרים כאלה, לופז-לירה לא פרסם הסבר, ולא נמצא דיווח על המקרה בשום כלי תקשורת אחר. כל ניסיון לנחש כאן יהיה ספקולציה.

מה שכן אפשר לומר הוא מה אבד. כל ההנמקות לכל פוזיציה, כל תיעוד העסקאות, כל היסטוריית ההחלטות שעליה נשענה הטענה לשקיפות מלאה, ישבו במקום אחד. ברגע שהחשבון ירד, גם התיעוד ירד איתו. משקיע שהעתיק את התיק בהסתמך על ההנמקות הפומביות לא יכול היום לחזור ולבדוק אותן.

וזו בדיוק הנקודה. שקיפות שתלויה בחשבון רשת חברתית אחד היא לא באמת שקיפות. היא הרשאה, ואפשר לבטל אותה.

השם שעל התיק חשוב יותר ממה שנדמה

חשוב כמובן להדגיש שאנטרופיק לא שותפה לפרויקט, והחשבון עצמו ציין שאין לו קשר לחברה. כמובן שבעיני הציבור, תיק שנושא שם של מודל מוכר נשמע אחרת מתיק שמנוהל בידי חוקר מימון שמשתמש במודל ככלי עבודה.

ככל שיותר כסף יזרום לתיקים שממותגים סביב מודלי AI, ההבחנה הזו תהיה חשובה יותר. מודל יכול לנתח מהר. אדם יכול לעצב את השאלות, לבחור את הכללים, להחליט אילו תוצאות להבליט ולבנות סביבן מוצר השקעה.

התיק של קלוד מעניין דווקא משום שהוא לא נותן תשובה פשוטה. הוא מראה שמודלי שפה כבר יכולים להשתלב בתהליך השקעות רציני יותר מגימיק. באותה נשימה, הוא מזכיר שהשאלה החשובה אינה אם AI מסוגל לכתוב נימוק משכנע למניה. השאלה היא מי בחר את המסגרת שבתוכה הנימוק הזה נכתב, ומי נושא באחריות כאשר כסף אמיתי הולך אחריו.

כשמדובר ב-50 אלף דולר, זה סיפור נחמד על ניסוי. כש-27 מיליון דולר מתחילים להעתיק אותו, זה כבר סיפור על אמון.