מי גונב ממי? פרשת הדיסטילציה שמטלטלת את תעשיית ה‑AI

המירוץ לבינה מלאכותית תמיד הוצג כקרב בין מודלים. השבוע התברר שהוא הרבה יותר מזה. בעידן שבו כל השקה חדשה הופכת מיד לסמל של עליונות טכנולוגית, קל לשכוח שהמאבק האמיתי לא מתרחש על במות ההכרזה אלא מתחת לפני השטח. לא בין מודלים אלא בין מדינות, לא בין מהנדסים אלא בין מערכות שלמות שמנסות לשכפל, לעקוף או לבלוע את היתרון של היריב. המסמך שאנטרופיק פרסמה אינו עוד תלונה על שימוש לרעה ב‑API. הוא הצצה נדירה לאופן שבו תחרות טכנולוגית בין מעצמות נראית בעידן שבו "גניבת קניין רוחני" כבר לא מתבצעת דרך קבצים אלא דרך מיליוני שיחות עם מודל שמנסה להבין מי בדיוק מדבר איתו. 24 אלף חשבונות מזויפים. 16 מיליון אינטראקציות. רשתות פרוקסי שמתחזות למשתמשים לגיטימיים. זה לא האקינג, זו תעשייה. וזה לא סיפור על שלוש מעבדות סיניות, זה סיפור על מאבק על מוחם של המודלים.

כשקיצור דרך הופך לנשק

דיסטילציה היא לא המצאה סינית. מעבדות משתמשות בה כבר שנים על מודלים שלהן עצמן: מאמנים מודל קטן על הפלטים של מודל גדול, וכך מקצרים את הדרך ליכולות שבעבר דרשו זמן רב ומשאבי עיבוד משמעותיים. זו פרקטיקה לגיטימית, יעילה ונפוצה. הבעיה מתחילה כשהיא מתבצעת על מודל של גורם אחר, ללא הסכמה ובקנה מידה תעשייתי.

אנטרופיק טוענת שהנזק כאן אינו רק מסחרי אלא גם ביטחוני. קלוד בנוי עם שכבות הגנה שמונעות ממנו לסייע בפיתוח נשק, בתכנון מתקפות סייבר ובמשימות שעלולות לסכן חיים. מודל שנוצר מדיסטילציה לא מורשית לא שומר על ההגנות האלה. ואם הוא נפתח לציבור, כפי שקורה עם חלק מהמודלים הסיניים, הסיכון כבר לא נשאר בתוך המעבדה.

הממים שהפכו את הסיפור למראה של התעשייה

אבל הסיפור לא נשאר רק במסמך של אנטרופיק. בתוך שעות, X התמלא בממים - לאו דווקא רק כבדיחה, אלא כתגובה אינסטינקטיבית של התעשייה. האינטרנט עשה מה שהוא עושה הכי טוב וזיקק את המורכבות לכמה תמונות חדות שהפכו את האירוע הזה למשהו רחב בהרבה מהאשמה טכנית.

מאחורי ההומור הסתתרה אמת לא נוחה - בעידן שבו כל מודל מאומן על דאטה ציבורי, השאלה מי בדיוק גונב ממי הופכת פחות ופחות ברורה.

כדי ללכוד את רוח השיח שהתפרץ סביב הפרסום, הנה כמה ממים בולטים - עדות תרבותית לרגע שבו התעשייה הסתכלה על עצמה במראה:

חלק מהממים (memes) שהציפו את X אחרי פרסום אנטרופיק

שלושה קמפיינים, שלוש אסטרטגיות

מה שמפתיע במסמך אינו רק קנה המידה אלא גם הפיזור. כל אחת מהמעבדות פעלה אחרת, וכשמחברים את שלושתן מתקבלת תמונה שיטתית.

DeepSeek ביצעה יותר מ‑150 אלף שיחות שהתמקדו בתהליכי החשיבה הפנימיים של קלוד, לא רק בפלט. זה הנכס שאנטרופיק השקיעה בו שנים ושאינו זמין בשוק הפתוח. בנוסף, DeepSeek ייצרה גרסאות מצונזרות לשאלות פוליטיות רגישות, כנראה כדי לאמן מודל שיוכל לעקוף מגבלות פנימיות בסין, לא רק להתחרות בחו"ל.

Moonshot AI, מפתחי Kimi, ביצעה 3.4 מיליון שיחות שהתמקדו ביכולות סוכנים, כלומר AI שפועל בעולם ולא רק עונה על שאלות. הפרט החריג שאנטרופיק מוסיפה הוא שניתן היה לקשר חלק מחשבונות ההונאה לפרופילים ציבוריים של עובדים בכירים בחברה. לא משתמשים אנונימיים, אלא אנשים עם שמות ותפקידים.

MiniMax ביצעה 13 מיליון שיחות. אנטרופיק זיהתה את הקמפיין בזמן אמת, עוד לפני שהמודל החדש הושק. כשאנטרופיק פרסמה עדכון לקלוד, MiniMax העבירה כמעט מחצית מהתעבורה שלה למודל החדש בתוך יממה. מישהו שם עקב מקרוב ופעל במהירות.

ביחד, שלושת הקמפיינים מציירים תמונה של מעצמת AI שלא רק מפתחת מודלים אלא גם סופגת יכולות ממודלים של אחרים.

על כל ראש שנחסם, שניים ממשיכים

אנטרופיק אינה מאפשרת גישה מסחרית לקלוד מסין. כדי לעקוף את המגבלה הזו, המעבדות השתמשו במה שהחברה מכנה Hydra clusters - רשתות פרוקסי שמפעילות אלפי חשבונות מזויפים בו זמנית. כשחשבון נחסם, אחר נכנס מיד במקומו. בשיא, אנטרופיק זיהתה רשת עם יותר מ‑20 אלף חשבונות פעילים. חלקם נועדו לשאוב יכולות, אחרים נועדו להיראות כמו משתמשים לגיטימיים כדי להקשות על הזיהוי.

השם Hydra אינו מקרי. במיתולוגיה היוונית, כל ראש שנחתך הוליד שניים חדשים. כך נראו גם הקמפיינים האלה, כמו מערכת שממשיכה לפעול גם כשהיא מזוהה ומנסים להפריע לה.

בתגובה, אנטרופיק פיתחה מסווגים אוטומטיים לזיהוי דפוסי דיסטילציה, שיתפה מידע עם מעבדות אחרות וחיזקה את בקרות הגישה. המסקנה שלה ברורה - הבעיה גדולה מכדי שחברה אחת תטפל בה לבד, וגדולה מכדי להישאר בגדר שימוש לרעה ב‑API.

הטיעון שמסתתר מאחורי הנתונים

מעבר להאשמות, המסמך מציג טיעון גיאופוליטי. בשנתיים האחרונות, קפיצות הביצועים של מעבדות סיניות העלו שוב ושוב את אותה שאלה. R1 של DeepSeek ערער את ההנחה שיתרון אמריקאי ב‑AI הוא קבוע. Kimi ו‑MiniMax הגיעו לרמות שנחשבו עד לא מזמן לבלתי נגישות לחברות שפועלות תחת מגבלות שבבים. ובכל פעם, ההסבר המלא לא הופיע.

16 מיליון שיחות מזויפות הן לא ניסוי שיווקי, הן תשתית אימון. ואם חלק ממה שמוצג כחדשנות סינית נשען על הפנמה שיטתית של יכולות אמריקאיות, אז מדיניות ייצוא שבבים מחמירה מקבלת היגיון רחב יותר מהגנה תחרותית. היא מגבילה לא רק פיתוח ישיר, אלא גם את קנה המידה שבו מבצעי דיסטילציה כאלה יכולים להתבצע.

אנטרופיק לא כתבה את הטיעון הזה במפורש, אבל היא הניחה אותו על השולחן. והשאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה מהקפיצה הסינית ב‑AI של השנתיים האחרונות היא חדשנות מקורית, ועד כמה היא השתקפות של מה שנוצר בארצות הברית.

למסמך המלא של אנטרופיק, כנסו כאן.