בשבועות האחרונים עלה לכותרות סקר שטוען שרוב המאזינים לא מצליחים לזהות אם המוזיקה שהם שומעים נוצרה על ידי אמן אנושי או מודל AI. הנתון שהפך לוויראלי – 97 אחוז שלא הבחינו בין השניים – נשמע כמו רגע שבו מוזיקת AI עוברת את מבחן האוזן האנושית. אבל כמו שקורה לא פעם עם מספרים שנראים טוב מדי, המציאות מורכבת יותר. Deezer, שהזמינה את הסקר מחברת Ipsos, ביקשה לבדוק האם מאזינים מסוגלים לזהות קטעים שנוצרו ב-AI לעומת הקלטות אמיתיות. במבחן עיוור פשוט יחסית – שלושה קטעים קצרים בלבד – רק שלושה אחוזים מתוך 9,000 משתתפים בשמונה מדינות זיהו את הרצועה האנושית. זה נתון מעניין, אבל הוא רק שכבה אחת. מי מימן את הסקר, אילו קטעים בדיוק הושמעו, ומה קורה כשהמוזיקה הזו מגיעה לפלטפורמות? במאמר הזה ננסה להבין מה עומד מאחורי הנתונים.
רוצים לקבל עדכונים בלייב? רוצים מקום בו אתם יכולים להתייעץ עם מומחי AI, לשאול שאלות ולקבל תשובות? רוצים לשמוע על מבצעים והטבות לכלי ה-AI שמשנים את העולם? הצטרפו לקהילות ה-AI שלנו.
אפשר גם להרשם לניוזלטר שלנו
מה באמת נבדק בסקר
הסקר נערך בתחילת חודש אוקטובר 2025 וכלל 9,000 משתתפים בני 18 עד 65 מארה”ב, קנדה, ברזיל, בריטניה, צרפת, הולנד, גרמניה ויפן. מתוך כל המשתתפים, 6,791 הוגדרו כמשתמשי סטרימינג פעילים. כל נבדק האזין לשלושה קטעים קצרים – שניים שנוצרו ב-AI ואחד שהוקלט על ידי אמן אנושי.
אופן ביצוע הסקר אולי הגיוני, אבל יש בו פערים מהותיים שקשה להתעלם מהם. לא ברור אילו ז’אנרים הושמעו, מה היה אורכו של כל קטע, ובאילו מודלים השתמשו כדי לייצר את הגרסאות הסינתטיות. אם, למשל, רוב הדגימות הגיעו מז’אנרים שבהם Suno ו-Udio כבר מצטיינים מבחינה טכנית, התוצאה עלולה להיראות מרשימה יותר מכפי שהיא באמת. בלי הפרטים האלה, אי אפשר לדעת עד כמה המבחן מייצג את עולם המוזיקה הרחב.
ועדיין, יש ממצא שלא צריך פרטים מתודולוגיים כדי להבין אותו: 71 אחוז מהמשתתפים הופתעו מהתוצאה, ו-52 אחוז חשו אי נוחות מכך שלא הצליחו לזהות את הרצועה האנושית. האוזן אולי לא שמעה את ההבדל – אבל הגוף הגיב אחרת.
הצפה של מוזיקת AI
כמות ההעלאות של מוזיקת AI לפלטפורמות ממשיכה לגדול בקצב מהיר. Deezer מדווחת על יותר מ-50 אלף רצועות חדשות שנוצרו ב-AI בכל יום – זינוק חד לעומת כ-10 אלפים בלבד בתחילת 2025. כיום, רצועות כאלה מהוות 34 אחוז מכלל ההעלאות היומיות. המספר הזה נראה כמו מהפכה אמיתית, אבל כשעוברים מהיצע לביקוש, התמונה מתהפכת לחלוטין. רק חצי אחוז מכלל ההזרמות ב-Deezer הן של רצועות AI. כלומר, הצפת התוכן לא הופכת לביקוש מצד המאזינים.
וכאן מגיע הנתון המשמעותי ביותר – לפי Deezer, עד 70 אחוז מההזרמות של רצועות AI הן הונאה. מדובר בבוטים שמנסים לנפח מספרים כדי לגנוב תמלוגים. Deezer מסננת את ההזרמות האלה ולא משלמת עליהן.
שלוש נקודות עיקריות מסכמות את המציאות: יש הצפה של מוזיקת AI, אין כמעט האזנה אמיתית, ורוב מה שכן מושמע, בכלל לא מגיע ממאזינים אנושיים. זה אחד הסיפורים המרכזיים שמסתתרים מאחורי המספרים.
למה Deezer כל כך רוצה שתראו את הנתונים האלה
Deezer לא פרסמה את הסקר הזה מתוך סקרנות מדעית. היא נמצאת במאבק עסקי ברור מול הצפת תוכן סינתטי וניסיונות הונאה בקנה מידה תעשייתי. כבר בדצמבר 2024 הגישה החברה שתי בקשות לפטנטים על טכנולוגיית זיהוי AI שמסוגלת לקבוע אם רצועה נוצרה במודל כמו Suno או Udio, גם אחרי עיבודים כבדים.
ביוני 2025 Deezer הפכה לפלטפורמת הסטרימינג הראשונה שמסמנת באופן רשמי רצועות שנוצרו כולן ב-AI. במקביל, היא וה-Universal Music Group מובילות את מודל התמלוגים “artist-centric”, שמעדיף אמנים אנושיים ומסנן תוכן בעייתי. במסגרת המהלך הזה נמחקו עד היום 26 מיליון רצועות כולל רעש, הפקות מזויפות ורצועות AI שנוצרו רק כדי לנפח מספרי האזנה.
המהלכים האלה ממקמים את Deezer בעמדת “שומרת הסף” של תעשיית המוזיקה. הסקר הוויראלי שלה, שמראה עד כמה קל לבלבל מאזינים בין אנושי לסינתטי, משתלב היטב בנרטיב שהיא מקדמת.
ומה המשתמשים חושבים על כל זה
כאן מתגלה אחד הנקודות המעניינות בסקר – הפער בין מה שהמשתמשים מסוגלים לשמוע לבין מה שהם חושבים על התופעה. מצד אחד, רובם המוחלט לא מצליחים לזהות רצועות שנוצרו ב-AI. מצד שני, כשהם מתבקשים להביע עמדה, הם מציירים תמונה הרבה יותר ברורה ומורכבת. לפי הסקר, שאת התוצאות שלו תוכלו לראות באינפוגרפיקה המצורפת, גם אם רוב האנשים לא שומעים הבדל טכני, הם בהחלט מבינים שלמוזיקה סינתטית יש השלכות אמיתיות – על אמנים, על שקיפות, ועל האמון במערכת.
Spotify עם תגובה מאוחרת וזהירה
בעוד Deezer בחרה בקו תקיף וברור מול מוזיקת AI, ב-Spotify נוקטים בגישה הרבה יותר זהירה. רק אחרי שפרויקט AI בשם The Velvet Sundown צבר יותר ממיליון מאזינים בחודש והצית דיון ציבורי סוער, החברה הכריזה על צעדי מדיניות חדשים.
Spotify אימצה תקן תעשייתי שמאפשר לאמנים לחשוף מרצון שימוש ב-AI בשיר – ווקאלים, כלי נגינה או עיבוד. החשיפה אינה חובה, לא מתויגת בפיד, ואינה נדרשת כדי להעלות שיר לפלטפורמה. גורמים בתעשייה טוענים שמדובר בצעד חלש שלא מספק שקיפות אמיתית למאזינים.
במקביל, Spotify מסירה כמויות עצומות של ספאם – 75 מיליון רצועות בשנה האחרונה – ומחמירה את המדיניות שלה נגד חיקוי קולי ללא אישור. אבל היא נמנעת מתיוג אוטומטי של מוזיקת AI ואינה מגבילה את נוכחותה בהמלצות, בניגוד לגישה האקטיבית של Deezer.
הפער בין שתי החברות ברור: Deezer מבקשת להציב גבולות, בעוד Spotify מעדיפה לאפשר לשוק להגדיר אותם בעצמו.
תגובת התעשייה
אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר מתרחשת דווקא מחוץ לפלטפורמות הסטרימינג – בזירה שבה נקבעים הכללים שינחו את כל תעשיית המוזיקה. חברות מוזיקה גדולות הגישו תביעות נגד Suno ו-Udio בטענה שהשתמשו בחומר מוגן לצורך אימון מודלים. אבל באוקטובר 2025 הגיעה תפנית מפתיעה: Universal Music Group ו-Udio הגיעו להסדר והודיעו על הקמת פלטפורמה משותפת שתושק ב-2026.
המודל החדש פשוט וברור – אמנים יוכלו להצטרף מרצון, יקבלו תשלום על השימוש בחומרים שלהם לצורך אימון, וייהנו גם מתמלוגים על יצירות חדשות שייוצרו באמצעות המודל. זו לא מלחמה ב-AI, אלא הפיכתו לשותף עסקי עם כללי משחק מוגדרים.
ההסדר הזה מציב תקדים חשוב שבו תעשיית המוזיקה מתחילה לעבור ממצב של מאבק משפטי מתמשך למבנה של שיתוף פעולה מבוקר. במקום לנסות לעצור את הגל, היא מחפשת את הדרך לנתב אותו.
מה באמת קורה כשמוזיקת AI פוגשת את המציאות
כשמחברים את כל הנתונים, מתברר שהמספר הוויראלי של 97 אחוז מספר רק חלק קטן מהסיפור. מוזיקת AI אולי נשמעת “אמיתית” במבחנים קצרים, אבל בפועל רוב הרצועות האלה לא זוכות להאזנה אמיתית, ורבות מההזרמות שמתרחשות בכלל מגיעות מבוטים שמנסים לגנוב תמלוגים. במקביל, הציבור מביע חשש אמיתי ושואף לשקיפות מלאה, בזמן שהפלטפורמות עצמן חלוקות בין גישות תקיפות לגישות זהירות.
בסופו של דבר, עתיד המוזיקה לא ייקבע לפי היכולת לזהות מי שר או ניגן, אלא לפי השאלה מי קובע את הכללים ומי מרוויח מהשינוי. הטכנולוגיה כבר כאן, ועכשיו צריך להחליט איך אנחנו רוצים שהיא תשתלב במוזיקה שאנחנו שומעים.







