“נכנסתי לתחרות עם תמונה שהעתקתי, ומותר לי”. האמנם?

סיפורו של ג’ייסון אלן מעלה שאלות מעניינות על מקומה של הבינה המלאכותית בתחום האמנות ועל ההגנה המשפטית על יצירות שנוצרות באמצעותה. יצירתו, שהושקעה בה עבודה רבה דרך הפלטפורמה של מידג’רני (Midjourney), נחשפה לעולם בצורה בלתי צפויה – לא דרך זכייה בתחרות אמנות, אלא בעקבות שימוש שנוי במחלוקת שעשה אדם אחר בתמונה שיצר ג’ייסון. האם באמת מדובר בגניבה, או שמדובר בתוצאה טבעית של ההתקדמות הטכנולוגית? במאמר זה נבחן את הסיפור, ננתח את הדילמות המוסריות והמשפטיות, ונשאל האם יש מקום לשינוי בחוקי זכויות היוצרים במקרים כאלו.

יצירת התמונה: מאמץ מתמשך ותוצאה שנויה במחלוקת

התמונה במאמר (זו שלא רואים בה את הצייר) נוצרה על ידי ג’ייסון אלן באמצעות מידג’רני לאחר לא פחות מ-624 פרומפטים שהקליד ולאחר שהשקיע לטענתו כ-114 שעות ביצירת התמונה הזו. ייתכן והשם שלו מוכר לכם מפני שג’ייסון ניסה, בזמנו, לקבל הגנה של זכויות יוצרים בתמונה הזו, אך משרד זכויות היוצרים האמריקאי סירב לאור העובדה שהאמריקאים לא מכירים באפשרות לקבל הגנת זכויות יוצרים על התמונה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית.

ואז הגיע שימוש קצת אחר

לתקופה מסוימת ג’ייסון “חי עם זה בשלום”, אך לפני כשנה הוא גילה, להפתעתו ולתדהמתו, שאדם אוסטרלי בשם אדריאן אלטון לקח את אותה התמונה בדיוק ו”הדביק אותה” בתמונה אחרת (זו שכן עם הצייר) ובישר בפוסט בפייסבוק שהוא הגיע לשלבים הסופיים בתחרות של יצירות בבינה מלאכותית תוך שהוא כותב, בהתרסה של ממש, שהתמונה שמופיעה בתמונה שלו היא של ג’ייסון, אך מכיוון שאין לה הגנה של זכויות יוצרים – הוא לא גנב וזכותו להשתמש בתמונה כאוות נפשו. גם כשאנשים כתבו לו בתגובות שהתמונה הנוצרה על ידי ג’ייסון, אדריאן לא התרשם ולא התחרט, ואף נראה בחלק מהפעמים שהוא מזלזל בג’ייסון ובעבודה שלו, תוך שהוא טוען שמבחינתו הוא אמן לכל דבר מפני שאין לדבריו גניבה.

התביעה: המאבק המשפטי

הסיפור הזה הוביל את ג’ייסון להגיש תביעה נגד משרד זכויות היוצרים האמריקאי בטענה שההחלטה שלהם הביאה לכך שהוא לא יכול להרוויח מהתמונה ולממש את הפוטנציאל המסחרי של התמונה, בתקווה שבית המשפט בקולורדו, שם הוגשה התביעה, יורה למשרד זכויות היוצרים האמריקאי להכיר בכך שיש לתמונה הגנת זכויות יוצרים באופן שיאפשר לו להרוויח מהתמונה ולפעול משפטית נגד כל מי שמשתמש בתמונה שלו ללא אישור.

באמרה אישית שלי…

אכן לפי החוק האמריקאי אין, נכון להיום, הכרה בהגנת זכויות יוצרים על תמונות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, זאת לעומת בריטניה שכן מכירה בהגנה הזו, ולעומת סין שמכירה בהגנה כזו במקרים מסוימים שבהם ניתן להראות שיש השקעה מצד המשתמש ביצירת התמונה, ואכן בגלל ההחלטה של האמריקאים ג’ייסון לא יכול להגיש תביעה נגד אדריאן ולא יכול למנוע ממנו להשתמש בתמונה. בחוק הישראלי אין תשובה, ובימים אלה אני כותב, יחד עם קולגה, מאמר שמיועד לפרסום אקדמי שעוסק בדיוק בנושא הזה, ואולי לאחר מכן תהיה תשובה כלשהי…

ומה דעתכם הן מבחינת אתיקה והן מבחינת החוק? האם אתם סבורים שאדריאן אכן “גנב”? ואיך לדעתכם ניתן להתמודד עם סיטואציות כאלה, או לחלופין האם כדאי פשוט “להשלים עם המצב”?

(הליך Allen v. Perlmutter (1:24-cv-02665), התביעה הוגשה ביום 26.9.2024).